וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה (ויקרא יט)
(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה':
פשט הפסוק
מצווה לכבד את האדם הזקן.
האגדה על הפסוק (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לב עמוד ב)
תנו רבנן: [בפסוק שלנו] "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" - יכול אפילו מפני זקן אשמאי [זקן רשע ועם הארץ]? תלמוד לומר [התורה מדייקת]: זקן, ואין זקן אלא חכם, שנאמר: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" [שבעים אנשים מובחרים שינהיגו את העם] (במדבר יא); רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח).)..) יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? [האם ניתן להתעלם מהזקן כאילו לא ראה אותו?] תלמוד לומר: תקום ויראת, דבר המסור ללב נאמר בו "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ" [אין אתה יכול להתעלם, כי ה' רואה גם את מחשבתך הסודיות ביותר].
נקודות למחשבה
החברה המודרנית מבליטה ומעריצה את הדמות הצעירה בפרסומת, בטלביזיה ובקולנוע. לעומת זאת היא מצניעה מהעין את הזקנה, המסמלת את הדעיכה הגופנית וקרבת המוות. הסימנים החיצוניים של הזדקנות, כגון שער שיבה, משקפיים, או קמטי עור, נתפסים כפגמים מכוערים, שיש להסירם בכל מחיר. אנשים רבים מתקשים להתמודד עם הזקנה של קרוביהם, והמשפחה הרב הדורית, שבה הזקן תפס מקום פעיל ומבורך, הולכת ונעלמת. לעומת זאת, כבוד הזקן הוא אחד מהערכים המרכזיים של המשפחה והחברה היהודית. הנחת היסוד של חובת הכבוד והדאגה לזקן היא "התמעטות הדורות". על פי תפיסה זו, הולכת ופוחתת הקומה של כל דור, בשל התרחקותה מהשורש הרוחני שלה, מעמד הר סיני. גם אם העולם הולך ומתקדם בתחום החברתי, המדעי והטכנולוגי, במישור הרוחני אנו בבחינת "גמדים על כתפי ענקים".
- אגדתנו מתלבטת האם הזקנה מוגדרת רק על פי אריכות ימים של האדם, או שמא יש לקחת בחשבון מימד נוסף? הגמרא עונה שהאדם המבוגר ראוי להערכה בעיקר בשל החכמה שהוא צבר במשך חייו. ומסביר רש"י במקום, שהמילה "זקן" היא נוטריקון של "זה שקנה חכמה", ובהרחבה, אפילו אדם צעיר שהשכיל לרכוש חכמה ראוי לכבוד! על פי מבנה הפסוק ניתן להסיק שהשיבה (אריכות הימים) מחייבת רק קימה, אך "הזקן" (החכם) זכאי לגינוני כבוד משמעותיים הרבה יותר, כפי שמפרט רש"י: "איזהו הִדוּר? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו", בדומה לחובת הכבוד של בן כלפי אביו. ואיך ניתן לדעת שאדם חכם ושיש "להדר פניו" גם אם לא מכירים אותו? עונה אחד מגדולי החסידות בספר "דגל מחנה אפרים" על הפסוק "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח): "היינו כשיש לאדם חכמה יש לו מזה הדרת פנים". במילים אחרות, חכמת האדם גם מוצאת ביטוי בתווי הפנים ובמבט שלו, כמו ששיער לבן מצביע על גילו.
- בעל "דגל מחנה אפריים" מציע גם לימוד הפסוק ברובד של עבודת הנפש של האדם הפרטי: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" – לפני שתגיע לגיל השיבה, תקום משינתך ומחיי ההבלים והריק! "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" – ואז גיל הבגרות שלך יואר בקיום התורה והמצוות, כמאמר חז"ל (סוכה נג א): "תנו רבנן: יש מיהם אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו - אלו חסידים ואנשי מעשה! ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו - אלו בעלי תשובה! אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".
