הכלל הגדול (הרב מנחם סוכות)
"ואהבת לרעך כמוך" - ר' עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" - זה כלל גדול מזה. – ירושלמי.
על אף שדבריו של רבי עקיבא מפורסמים, האם ברורה לנו משמעותם? הוא לא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" היא מצווה חשובה, רעיון נהדר או דרך חיים מעולה, הוא מגדיר אותה ככלל, מהו כלל? ואם זהו "כלל גדול" האם יש גם כללים קטנים?
מה בא בן עזאי לחלוק, להוסיף? רבי עקיבא מדבר על מצוות אהבה והוא מדבר על ספר, ספר תולדות אדם, איך זה קשור?
הפרשה שלנו מתחילה במצווה הכל כך נשגבה, "קדושים תהיו", מצווה שבעצם מגדירה את תכלית חייו של עובד ה', הוא חי בכדי להיות יותר ויותר קדוש – יותר מיוחד ויותר מדויק, מכוון מטרה, ולא מטרה כזו שיש לה סוף, שיש מקום בו יוכל האדם לומר הגעתי ולנוח. זו מטרה שהופכת את חייו לדרך של קדושה, של התכווננות, של ניסיון לאסוף את כל הרצונות למקום אחד, לעשיית טוב.
כשאדם ניגש למצווה ומבצע פעולה, ברמה הפיזית המעשה נעשה, אך על אף שהפרט התקיים, ישנו כלל שחשוב לא פחות, הכלל הראשון – ה"קטן" הוא שכולך תהיה שם, שזו לא תהיה רק פעולה שנעשתה על ידך אלא פעולה שאתה כולך עשית, כל הווייתך, רצונותיך ותודעתך. אך זהו עדיין הכלל הקטן.
פסוק זה, מלמדנו רבי עקיבא, בא להוסיף, מצווה זו אינה רק מצווה שעולה בזמן אינטראקציה עם החבר, זהו כלל. בזמן עבודתך הרוחנית האם מטרתך היא שוב אתה? הרצון שלך להיות מתוקן, להיות צדיק וקדוש, הרצון שלך להיות מי שמסב נחת רוח לבורא? אם כן אתה עוד לא הבנת את הכלל הגדול, אותו היסוד שעוטף את כל המצוות.
"ואהבת לרעך כמוך" – כשאתה ניגש למצווה, למעשה טוב, אל תחשוב רק על עצמך, אתה הרי חלק מעם, האם אין עוד מי שצריכים תיקון? שרוצים זכויות? שמחכים לקדושה? בכל מעשה ב"תורה", בכל עשייה חיובית אהוב גם את רעיך, זכור אותם ועשה את המעשה כחלק מהעם ובשמם.
על זה בא בן עזאי להוסיף, מדוע להיעצר כאן, למה רק בשם העם? למה רק על אלו החיים היום? "זה ספר תולדות האדם", כשאתה עושה מעשה טוב חשוב על האנושות כולה, מראשיתה ועד סופה, על כל אותן נשמות שהיו פעם כלולים באחד, איך אני מביא את האנושות למצב טוב יותר, להיות אהובים יותר על בוראם, לחוש קדושים יותר. זהו כלל גדול עוד יותר.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
