יש חיים לאחר החטא (הרב מנחם סוכות)
כשמשה מקהיל כאן את העם, הוא רואה לפניו עם שחווה על בשרו טלטלה קשה, עם הנושא בנפשו צלקת טראומטית עמוקה.
חטא העגל לא רק שגרם להם לאבד את הלוחות, את אותה מתנה שמימית שמבטאת את הפסגה אליו יכול האדם להגיע. הם איבדו גם את מדרגתם הרוחנית, את ההשגות הנעלות, אותם הכתרים ש"נקשרו" לראשם במתן תורה, "כתרים" ששינו את חוויתם הרוחנית בתוך עולם החומר, ויותר מכל הם איבדו את הביטחון בעצמם. אם אחרי תקופה רצופה של התעלות שהובילה אותם מיציאת מצרים לקבלת התורה, שהביאה אותם לשיאה של ההשגה האנושית בהוויית הבורא, הם יכולים כך ליפול, מה זה אומר על עצמם, האם יש להם עוד סיכוי?
משה מקהיל את העם ומדבר על שלוש מצוות, שבת, תרומת המשכן ומלאכת המשכן. בדבריו הוא מלווה את העם מתוך שברונו לעבר גילוי מחודש של יכולותיו, של הכרה במעמדו החדש ואפילו של משמעות למה שעבר עליו.
השבת – נותר לכם בשבוע יום בו תוכלו לחזור ולחוות את הקדושה כפי שהיא, בו יוחזרו אליכם הכתרים שאיבדתם, בו לא תצטרכו ל"אש", ליגיעה גשמית, בכדי לגלות את הקודש.
תרומת המשכן - כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה', המדרש מביא כאן את הפסוק "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", נדבת המשכן מגלה לנו עד כמה בתוך תוכנו מעולם לא הפסקנו לאהוב. החטא יכול לעטות ולכסות אך לעולם לא לכבות. המשכן נקרא "משכן העדות" מכיוון שעצם עשייתו מהווה עדות על אותה האהבה היוקדת בקרבנו, וכלשון חז"ל - עדות שהשכינה שורה בישראל. והנדבה הזו, כשהיא פורצת מתוכנו, היא מעוררת עמה גם את "כל נדיב לבו", את כל הרצונות הטובים הגנוזים עמוק בלבנו.
מלאכת המשכן – כאן אנחנו נודעים לדרך חדשה לגילוי האור, הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, פסוק זה מרמז על פי המדרש לבצלאל, היכולת של ה"אש" של העשייה בעולם הגשמי וגילוי הקודש הטמון בה.
המדרש כאן מצטט פסוקים מספר ישעיהו, פסוקים המתארים את הצורות השונות בהן יכול האדם להכיר את בוראו, וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה... אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.
אמנם, מצד עצמותו הבורא הוא כל כך נעלה עד שאין לנו שום נקודת השקה אליו, שום כלי שיוכל לקרבו לתודעתנו. אך מצד שני, מצד מעשיו, דרך הבריאה, אנחנו כל כך קרובים אליו. במעמד הר סיני הגענו לדרגות גבוהות, לחוויה של אלו-הות אליה לא יכול אדם להגיע, ל"אַנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם", ל"יֹאמַר קָדוֹשׁ". מדרגה זו איבדנו בחטא, אך בזאת לא אבדה תקוותנו, שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, אנחנו יכולים להתבונן ולגלות מתוך כל נקודה בבריאה, בתוך כל נברא את הגילוי המיוחד רק לו, אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ. איזהו חכם? מלמדים אותנו חכמנו – הלמד מכל אדם. ובצלאל - וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה..., הוא למד מכל אדם, מכל הסובב, מכל הבריאה. מתוך הכלה נפלאה זו הוא יצר, וכל מעשיו היו מתוך ובשם הכלל, חֲכַם לֵב בָּכֶם.
ועתה שלמדו ישראל לגלות את הבורא מתוך הטבע, מהמקום הכי הקרוב והכי המוסתר – אין לך יפה מן הצניעות – הם מבינים שדווקא גילוי זה הוא שיישאר עמם לנצח.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
