לשחרר את התורה (הרב מנחם סוכות)
"עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם"
בפסוק זה מתאר המדרש את קבלת התורה, את המאבק הרוחני בין משה למלאכי עליון על מיקומה של התורה ואת הצלחת משה להוריד את התורה מהשמים לארץ, אלינו.
נצטט מעט מהגמרא במסכת שבת בה מתואר "מאבק" זה: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן, לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים".
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, החזיר להן תשובה,... אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? – "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר להן, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?... שוב, מה כתיב בה? "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא...
נחזור לפסוק, בהתבוננות בפסוק זה נמצא כמה דברים תמוהים, ראשית מדוע להתייחס למצב בו התורה בשמים ל"שבי"?
שנית, האם יש כאן מקח או מתנה? שהרי מקח משמעו בתמורה למשהו ואילו מתנה היא חינם.
מפסוק זה וממדרש זה ניתן להבין יותר את מעמד התורה והקשר שלה אלינו, ברואי מטה. התורה מתחילת בריאתה נועדה לנו, זו מתנה עצומה שברא הבורא עבורנו עוד הרבה לפני בריאת העולם. המצב בו התורה נשארת בשמים ללא יכולת בני אנוש לפעול בה, להאיר בה את חייהם, הוא אכן מצב של שבי, התורה אינה במקומה הטבעי ואינה יכולה לממש את ייעודה. התמורה, העבודה לה אנו נדרשים, היא הצורה בה ניתן לקבל והחזיק את אותה מתנה.
כשמשה נאבק עם המלאכים, עם אותם כוחות אשר מבקשים "תנה הודך על השמים", הרוצים להותיר את התורה במצבה הרוחני ביותר, נקייה מגשמיות, הוא משתמש דווקא בטענות המחזקות את החולשות שלנו, את המימד הגשמי העוטף אותנו, "קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?". התורה לא נועדה לפאר את השמים,התורה ניתנה לייעוד, לתקן ולהאיר את הארץ, המצב בו אתם רוצים להשאיר אותה הוא פגיעה בה, זהו שבי! טענה זו משנה את "תפיסת המלאכים" באשר למטרת התורה ודבריו מתקבלים.
אך עתה צריך להבין, אם מצב התורה בשמים הוא אכן מצב של שבי, מדוע אם כן הורדתה לארץ, למקומה הטבעי והנכון נחשב "שָׁבִיתָ שֶּׁבִי", זה הרי לא שבי מחודש, זה אמור להיות שחרור.
ישנו מדרש מזעזע, בו אכן מתוארת תפיסתנו את התורה כשבי: "כי ימכור איש את בתו לאמה", בת אחת היתה לי ומכרתיה לכם, שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון, "לא תצא כצאת העבדים", נהגו בה כבוד ששביתם אותה מאצלי, שנאמר "עלית למרום שבית שבי".
התורה לא ניתנה לנו בכדי שנשאיר אותה בשבי, "חבושה בארון". הכנסת התורה לתוך חוקים ארציים בלבד, לא די שלא משחררת אותה, אדרבה, זהו שבי נוראי עבורה. התורה ניתנה בכדי שנעלה אותה ונתעלה עימה. שנגלה את העומקים הטמונים בה, שנעסוק בה באופן שנגלה את האור הגנוז בה. רק כך, כשנסיר את המלבוש החיצון ונאפשר לאור התורה להתפשט לתוכנו ולתוך עולמנו, רק כך נשחרר את התורה, את בתו היחידה של בורא העולם, משביה.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
