שירה מהי? (הרב מנחם סוכות)
השבוע אנחנו קוראים את אותה שירה שמימית ונפלאה, שירה שעלתה בבת אחת מתוכם של כל העם, שירה שהפכה לפרשה בתורה ושירה שתושר עוד בימות המשיח.
מה כל כך מיוחד בכך שזו הייתה שירה? מדוע אנחנו חוזרים על השירה הזו בכל יום?
רש"י כאן מסביר את הפסוק " אָז יָשִׁיר משֶׁה" – אז, כשראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה. מה החידוש בכך? וכי היינו חושבים שהשירה לא עלתה ברצון משה לפני שהגיעה לידיי ביצוע?
אך האמת היא שאינה דומה שירה לשאר פעולות האדם. את השירה אין צורך לייצר, להמציא. השירה היא המצב הטבעי של הבריאה בהתגלותה, ההרמוניה המתמשכת של היקום. כשהאדם מתעורר, מתעוררת בו אותה השירה הנפלאה, היא עולה בליבו, האדם מתחבר לאותה נקודה פנימית ששרה מתוך כל ישות נבראת, לראיה המגלה בכל אטום שבבריאה את גדלות הבורא ופלא מעשיו.
המדרש כאן מגדיל ותמהה, "את השירה הזאת". וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן? כלומר, אם במקור, במהות, ישנה יותר משירה אחת, איך אפשר לקרא לאחת מהן "השירה הזאת". והמדרש לא עונה. השירה היא אכן אחת, היא מתגלה מפעם לפעם בצורות שונות אך אחת היא, במהלך הדורות היו כמה מצבים בהם חזרנו לאותה השירה, בהם נולדה בנו אותה הרוח מחדש. מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה.
שיר הוא מלשון שורה, כל שיר בנוי מהמשכיות, מרצף, ועם זאת אין שיר שאין בו עליות וירידות, אין תו שהוא שיא היופי, שיכול להפוך לשיר בפני עצמו. וחיינו, אותם מאורעות ותהפוכות שנראים אולי חסרי משמעות בפני עצמם, הם השירה שלנו, שירה המורכבת מההרמוניה שבאותן עליות וירידות, מהשינויים והתמורות המרכיבים יחד מבנה רציף של דרך.
כשאנחנו שרים בכל יום את שירת הים, זה לא סיפור, זו אינה הערכה לשירה שנכתבה פעם. זהו אמצעי לנגוע בשירה האופפת אותנו תמיד, במקום הזה שכאשר נגלה אותו נראה את שירת חיינו כחלק מהשיר האוניברסאלי הזה.
ומכאן לתובנה נוספת בחשיבות השירה. בישעיהו ישנו פסוק " לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ", המילה "למרבה" כתובה בתנ"ך עם מ"ם סופית, סגורה [-לְםַרְבֵּה]. את הרמז שבשינוי הזה מסבירה הגמרא במסכת סנהדרין: אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? - ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם מיד.
על פי חז"ל החיסרון היחיד שנמצא בחזקיהו המלך, הדבר היחיד שמנע ממנו להיות גואל העם והעולם, הוא שעל אף הניסים הגדולים שנעשו לו [- שניצל מסנחריב ונתרפא מחוליו], הוא לא שר.
מדוע באמת לא שר חזקיהו? זו לא הייתה התעלמות מהנסים וממחוללם, להיפך, חזקיהו חי עם כזו אמונה בבורא עד כי לא התפעל מניסים, בעיניו הנס הוא צפוי והגיוני בדיוק כמו הטבע. ונשאלת השאלה עם כן, מדוע זה נחשב לחיסרון? איך דרגתו הגבוהה היא זו שמנעה ממנו להיות המשיח?
כאן אנו מבינים את חשיבותה של השירה. כשם ששירת הים היוותה שלב חשוב בגאולתנו אז, כך גם בעתיד. והמשיח, אותו מנהיג רוחני שיוציא אותנו מחשכת העולם לראיית האור, הוא בהתפעלותו מהעולם יעיר את לבנו לנפלאות שמסביב. דווקא השירה, ההתפעלות, היציאה מהמבט העקבי, המסודר והמובן של העולם, היא שיש בה להאיר את האנושות לגילוי רובד עמוק יותר ופנימי יותר של המציאות. למצב בו "מלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'" לרגישות של "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'".
"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ", הבה נקשיב לאותה השירה הבוקעת מכל פרח, מכל רגב אדמה, מנשמת כל חי.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
