הבערה הסמויה (הרב מנחם סוכות)
בפרשתנו אנו קוראים על המפגש הראשון של גדול הנביאים עם בורא העולם, ההתגלות בסנה הבוער עת היה משה בן שמונים שנה.
מה טעם יש בשימוש ב"טריק" של הסנה, מדוע לא יכול היה ה' להתגלות למשה כבכל שאר הגילויים? איזה מסר גלום ב"פעלול" הזה?
כשמציע האלוקים למשה את השליחות, למשה ישנם שתי שאלות, שני קשיים: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים, מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. המדרש מסביר, א. מי אנוכי - אני איני ראוי, מה אני חשוב לדבר עם המלכים. ב. וכי אוציא את בני ישראל - מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם.
משה לא רק שמרוב עניוותו אינו רואה עצמו ראוי, מתוך היכרותו עם העם, הוא רואה שגם הם אינם ראויים. עם ישראל נמצא במצב של היטמעות כמעט מוחלטת בטומאת מצרים, במ"ט שערי טומאה. הם כמעט אינם נבדלים מהעם המצרי – אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. במצב הזה לא רק שאין הצדקה לגאול אותם, הם גם לא מוכנים, הם רחוקים כל כך.
כאן מגיע הקב"ה ללמד את משה, את מי שעתיד להיות הרועה הנאמן של עם ישראל, שיעור עמוק בנפש האדם, בסודה של הנשמה היהודית. נכון שבעיני בשר, בעולם הפיזי, אם "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" הרי זו ראיה ברורה שהסנה לא בוער, כפי שמסקנה זו מתבטאת בתמיהת משה - וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. הרי שבאמת הפנימית, בתוככי ליבו של האדם, המשוואה הזו מוטעית. גם אם במבט חיצוני אינך רואה באדם שום בערה, שום התלהבות ושום סימנים של התעוררות, זה לא אומר שבתוך תוכו לא בוערת אש. "אני ישנה ולבי ער" הוא המצב של היהודי בגלות.
כשבני ישראל זועקים מתוככי ליבם נאמר: וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹקִים. המדרש מדייק, וידע אלקים - שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע, אלא הקב"ה לבדו. הקב"ה רואה מהפך בלב בני ישראל. אם עד עתה הם הפנו לו ראש, הרי שמעתה ליבם זועק אליו, בתוככי ליבם הם מצפים לשינוי, לגאולה. בהתבוננות עמוקה יותר נראה כי הפסוק מורה לנו שלא רק שהאחד לא ידע על השינוי שבלב חברו, הרבה מעבר לכך, וידע אלוקים. אפילו האדם עצמו לא היה מודע לשינוי העצום המתחולל בתוכו, רק האלוקים.
סוד זה מגיע הבורא ללמד את משה בטרם יחל להנהיג את העם. אתה אשר תכונת מנהיג לך, אתה אשר סרת לראות, לעולם אל תשפוט לפי המראה החיצוני, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב, גם אם האדם נראה רע ואפילו אם הוא מתנהג בצורה לא טובה, יתרה מכך, גם אם אותו האדם בטוח בעצמו שאין בו שום התעוררות של קדושה, עליך כמנהיג לדעת שבפנימיותו בוערת אש.
על שאלתו השניה של משה עונה לו האלוקים: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה. האם במבטך עכשיו על העם המשועבד במצריים, על אותם אנשים שנראה לך כי הכרת, תוכל לדמיין אותם בתוך זמן קצר במעמד נשגב של גילוי אלוקי? הסימן הכי הגדול למתחולל בתוככי לבם יהיה מבחן התוצאה, ברגע שאוציא אותם ממצרים, כשרק תוסר מהם העבדות, הם כבר יוכלו לממש את אותה האש היוקדת בקרבם, הם ירוצו לשמוע את דבר האלוקים.
דע לך כי על אף שהסנה איננו אֻכָּל, בוער הוא, בוער.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
