לראות מעבר למסך (הרב מנחם סוכות)
בשונה מכל פרשיות התורה, הפרשה שלנו – פרשת ויחי – במסורת כתיבתה בספר התורה, מתחילה ברצף מוחלט לפרשה הקודמת, ללא שום רווח או אינדיקציה שתורה על תחילתה של פרשה חדשה, בלשון חז"ל "פרשה סתומה".
רש"י כבר מצטט את תמיהת המדרש: למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה?
המדרש מוצא שלוש דרכים שונות לפרש את השוני הזה, כפי שנראה, כל אחת מהן נראית די תמוהה, אך דווקא ההבנה של כולן כיחידה אחת תאפשר לנו הבנה עמוקה יותר למתרחש מאחורי הקלעים, לשינוי העמוק המתחולל בלבו של העם עם פטירת יעקוב.
ההסבר הראשון שמביא המדרש [כפי המובא ברש"י]: לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
הסבר זה מייחס את ה"סתימות" למצבם של בני ישראל. התמוה בהסבר זה הוא שמבחינה היסטורית ישנו פער גדול בין פטירת יעקב לבין תחילת השעבוד, כמפורש בפסוקים: וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא, ורק אח"כ : וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם וכו'. האם לא מתאים יותר היה שפרשת שמות, הפרשה בה מתחיל השעבוד בפועל, תהיה סתומה?
ההסבר האחרון, באופן די מפתיע מייחס את ה"סתימה" למשהו חיובי: מפני שסתם ממנו [-מיעקב] כל צרות שבעולם. לבד מכך שסתימה מעין זו נראית יותר כ"פתיחה", איפה זה מרומז בפרשה?
ההסבר האמצעי של המדרש הוא זה שיכול לשפוך אור על כל המתרחש כאן: מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו. יעקב לפני פטירתו רצה לשתף את בניו באותו הסוד הנשגב, ב"אשר יקרה אתכם באחרית הימים", אך בבואו לגלות להם, הדבר נעלם ממנו.
למה היה כל כך חשוב ליעקב לגלות את הסוד הזה לבניו? האם אינפורמציה כזו, מעניינת ככל שתהיה, יש בה חשיבות ערכית, חשיבות כזו שהיא תהיה בחירת יעקב לעסוק בה ברגעים האחרונים לחייו, שהיא תהווה צוואה שתנחיל את דרכו של עם? שעל שם שנעלמה ממנו תחשב הפרשה סתומה? ובכלל איך פתאום המידע הזה "נסתם" ממנו?
המדרש מבאר במשל: משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו, אמר להם: בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך, ידע המלך, עלה המלך למעלה הימנו, תלה עיניו והביט במלך, אמר להם: הוי זהירין בכבודו של מלך. כך יעקב אבינו תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו אמר להם: הוו זהירין בכבודו של הקב"ה.
מה הם אותם "מסתורין" של המלך? מה הוא אותו ה"קץ" שרצה יעקב לגלות לבניו?
הפסוק אומר "קץ שם לחושך", אם בעיני הטבע החושך הוא המצב הסתמי, הוא אינסופי, כל בריאה וכל אור הם מוגבלים בתוך מרחב החושך. בא הנביא לבשר לנו שההיפך הוא הנכון. העולם האמיתי הוא מואר, החושך הוא המוגבל, הראיה שלנו שנראית לנו כל כך אמינה, העולם שלנו שנראה כל כך דומיננטי וקיים, שלעיתים נראה כל כך מחשיך, אינו יותר ממסך, כזה שיכול לרגע לחסום את האור האין סופי ולתת לנו תחושה של חושך, של "אמת" גשמית. אך החושך הזה מוגבל, בצעד אחד ניתן לקרוע את המסך ולראות את העולם כפי שהוא באמת.
סוד זה רוצה יעקב לגלות לבניו, בעת חיותו יכל יעקב להאיר את החושך "ויחי יעקב בארץ מצרים", הוא הכניס חיים למקומות הנמוכים ביותר, "בית יעקב אש", הוא תיקן תפילת ערבית – גילה את היכולת להיות מואר גם בחושך. אבל עתה, עם פטירתו הוא חש את העתיד לקרא, את סתימת עיניהם וליבם של בניו, את המצב אליו יגיעו שיאפשר להם מציאות של שיעבוד. השעבוד הפיזי אינו כלום אילו הלבבות והעיניים היו עדיין פתוחים לראות את הקץ – הקצה של החושך ואת האור שמעבר לו. אך מעתה לא יהיה להם את יעקב שיאיר את החושך, והוא מנסה לגלות להם את הדרך למצוא את האור שמעבר לחושך.
אך לא כן רצה הבורא, זהו מיסתורין של מלך, העולם הזה [מלשון העלם] נועד להסתיר את המציאות האמיתית וזו היא עבודתו של כל אחד לגלות. ברור שהמלך יכול היה לשלוח שומר שימנע מאוהבו לגלות את הסודות, אך מאהבתו הוא מנע ממנו בדרך אחרת. נגלה עליו המלך, סתם ממנו כל צרות שבעולם. בשביל ללמד איך לגלות את האור, אתה צריך להכיר את החושך. ברגעי פטירתו, יעקב היה בתוך האור, בגילוי מלא של הטוב. ממקום כזה הוא כבר לא יכול ללמד את ההתמודדות עם החושך.
איך לעבור את המסך לא נגלה לנו, אך הידיעה עצמה, שהחושך מוגבל מאוד. זה נשאר עמנו לדורות.
