הנס כמטרה (הרב מנחם סוכות)
הורגלנו בחגים שמטרתם הודאה ושמחה על נסים שנעשו עמנו, אך המעיין יתפלא, הנס בעצם הוא תוצאה של בעיה של צרה שכמעט ונחתה עלינו או שהיינו בה ואז בא אותו הנס והוציאנו. אם כן האם זו שמחה שחזרנו למצבנו הטבעי, האם כל יום בו לא השתעבדנו ולא נגזרו עלינו גזירות כלל אינו שמח יותר?
אם קושיה זו תקפה בחגים כפסח ופורים, על אחת כמה וכמה שתקשה בחנוכה, שהרי בחגים האחרים אנו חוגגים הצלה גשמית, ניתן לומר שהגזרות הם גם חלק מהטבע, מסוג הדברים שיכולים לקרא לכל עם, ולכן ההצלה הניסית היא סיבה לשמחה, אך בחנוכה בה חוגגים אנו את סוף גזרות היוונים שהיו גזירות רוחניות בלבד, שלא לקיים מצוות, מדוע הסרת המניע היא סיבה לשמחה. זאת ועוד, הדין הוא שאונס רחמנא פטריה, האנוס לא חייב במצוות, לשם מה יש צורך בנס במצב זה ומה משמעותו, מדוע שמחים אנו בנס פך השמן שבעצם לא הייתה שום צרה אילו לא יכלו להדליק ומצד הדין פטורים היו.
אך כאן נקבל משמעות אחרת בשמחתנו בנסים, הנס אינו אמצעי מילוט בה בא ה' להוציאנו ממצב אליו נקלענו, במבט עמוק יותר הרי ה' הוא גם זה שהורידנו למצרים. הנס הוא הגילוי הגדול ביותר שבו יכול ה' להראות את חיבתו כלפינו, שינוי סדרי בראשית למעננו. אילו היינו מוצאים חבית שמן, לא היינו יודעים להעריך את הנס, לא היינו מרגישים את אותה הקירבה שחשנו כשכד קטן דלק שמונה ימים.
ללא החושך אין משמעות לאור, אנו פתאום מבינים שכל ה"ויהי ערב" הוא למען נבחין ב"ויהי בוקר", מעתה מתהפכים היוצרות, אנו מבינים שלא הנס הוא האמצעי, הדרך להביא אותנו לחוף מבטחים, אלא כל הגלות היא אמצעי להגיע לנס הגאולה, הנס הוא המטרה, מעתה נראה שנס חנוכה גדול עוד יותר מהאחרים, כשה' משנה את סדרי הטבע בכדי שנוכל לעבדו בצורה מושלמת, זו היא ההוכחה הגדולה ביותר לאהבתו אותנו.
בחנוכה אנו מוצאים הגדרת זמן ייחודי להדלקת הנרות, מצותה משתשקע החמה, זו לא מצוה שתלויה בזמן אלא במציאות, הנר מאיר רק בלילה, דווקא החושך הוא המעצים את אורו של הנר. יתרה מכך, החושך הוא שמצדיק את הדלקת הנר, כשנר דולק ביום לאורו אין חשיבות והפעולה המתבצעת היא של כילוי חומר הבערה, זו פעולה שלילית. החושך הוא ההופך את הנר משורף למאיר. אם יביט האדם על מעשיו כהדלקת נר הוא יראה את החושך מסביב לא כמכשול אלא כסיוע, גם אותם דברים חומריים אשר צריך הוא לכלותם כבר אינם הפסד, דווקא כילוים הוא המאיר בו את אור המצווה, זה אינו הפסד, לכך נועדו אותם דברים, להפצת אורו של האדם, ודווקא החושך מסביב הוא המחזק את השפעתו של הנר.
בחנוכה שבים אנו לראות את הטוב שבחושך, דוקא הפרצות שפרצו היוונים בחומות בית המקדש היא שהביאה את אורות החנוכה לתוך רשות הרבים, דוקא הפגיעה בקדושת הבית בבנינה הביאה את הארת קדושתה גם לאחר החורבן.
עוד דין מיוחד יש בנר חנוכה, למקום בו מקיימים את המצווה יש גם חשיבות, נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, כשאני אוכל מצה זה רק אני שאוכל, לולב שאני נוטל זה רק אני, אך נר, נר יכול לעמוד בפתח ביתי ולהאיר את כל רשות הרבים, מי שלא יכול להדליק יכול לברך גם על ראית נרות של האחר. שוב יש לנו לימוד לערכם והשפעתם של המצוות, יכול אני לקיים מצווה כאן ולהשפיע על כל הסובב, מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. לא רק בקירוב מקום ודרך הדלת יש השפעה, אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ועוד יותר רמזו לנו חז"ל, על אף שקירות יכולות לחסום את קרני האור הגשמיות אור המצווה יחדור גם דרכם, ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו.
ועוד לימוד מיוחד יש לנו ממצוות הנרות, מצות חנוכה נר איש וביתו, אמנם יכולים כמה בני אדם לצאת ידי חובתם בנר אחד שהרי "נר לאחד - נר למאה", על אף שיכול האדם לקיים מצוות ולצאת ידי חובה, עדיין יש דרגה גבוהה יותר, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד, אותם מהדרין רוצים כל אחד להוסיף אורה, אור שאין בקודמו. לכל אחד יש אפשרות להאיר באור המיוחד רק לו, יכול כל אחד למצוא את הנקודות בהם יכול הוא להאיר באור ייחודי, אור שלא האיר אדם מעולם. ולדרגה עוד יותר נעלה יכול להגיע האדם, והמהדרין מן המהדרין… מוסיף והולך, גם לאחר שמגלה את אורו המיוחד הוא אינו מסתפק בכך אלא מוסיף והולך.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
