הטכניקה לעמידה בפיתוי (הרב מנחם סוכות)
הגמרא במסכת יומא אומרת: יוסף מחייב את הרשעים. כלומר, מעשיו של יוסף יכולים ללמד את החלש שבנו איך לכבוש את יצרו, איך לשלוט בעצמו ולא ליפול ברשת תאוותו.
בקריאה פשוטה קשה למצוא לימוד מיוחד או טקטיקות מיוחדות שיביאו אותנו לאותה השליטה המתבקשת, מה בעצם מלמד אותנו יוסף? מה היא "מורשת הקרב" אותה הנחיל לנו בצורה כל כך ברורה עד שהיא מחייבת אותנו?
התבוננות עמוקה יותר תיתן לנו אפשרות לחבור לאותה הדרך אשר פתח בפנינו יוסף. יש כאן ארבעה שלבים אשר ישיבו לאדם את חירותו, אך לא רק שכל אחד מהם חשוב ונחוץ, גם הסדר הוא קריטי.
מיד אחרי שפונה אשת פוטיפר אל יוסף אנו מוצאים תגובה כפולה - וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר. ויאמר הוא הרציונל, ההסבר והשכנוע, אך קודמת לה תנועת המיאון - וימאן, מדוע?
"הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" - החכמה היא כלי נפלא שנחון בו האדם, אך היא גם מסוכנת, חכמתו של האדם כשאינה מכוונת ומדויקת, יכולה להטעות אותו ולהוביל אותו אל פי שחת. וגרוע מכך כאשר תאוות האדם משחדת אותו, יכולה החכמה להסתנוור לחלוטין - כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים. כשהאדם נמצא בתוך הסיטואציה לא די לו לחשוב בהגיון, ההיגיון ממנו והלאה. יוסף קודם ממאן, הוא לא מוכן להיכנס להסברים לפני שהוא מחוץ לתמונה, תנועת המיאון היא המקום בה האדם שם את עצמו מחוץ לגבול התאווה והספק, קודם כל הוא מסרב בהחלטיות, ממקום נקי זה, הוא יכול לחשוב. על חכמה זו אומר לנו רבי חנינא בן דוסא בפרקי אבות - כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. – זו חכמה שתוכיח את עצמה כאמת.
ועכשיו מגיע שלב ההבנה, ומה הוא ההסבר, מה הוא השכנוע של יוסף?
"הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה ... וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים". על אף שבפשוטו יוסף מדבר על אדוניו פוטיפר, יש גם רובד נוסף לדבריו.
יוסף מלמד אותנו להתבונן במתנה הנפלאה שהעניק לנו הבורא, בזכות הבחירה. באותה יכולת מדהימה שמבדילה אותנו משאר הבריאה והופכת אותנו לאדם, אותה התכונה שבה דמינו לבורא – וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ, מה הוא עושה כרצונו, כן אנו. הרי יכול הבורא למנוע מאתנו את אותה הזכות, יכולנו להיות רובוטים של רצונו, איך אשתמש באותה מתנה כנגדו? זו הרי ממש בגידה באמון!
השלב הבא, אחרי ההבנה והשכנוע מגיעה ההפנמה, אם השכנוע טוב הוא לניסיון היום יומי ל"כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם". ל"כְּהַיּוֹם הַזֶּה" ליום בו התגבר היצר, בו נכנס יוסף "לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ", כאן יוסף כבר לא יכול להיכנס להסברים, הם כבר לא יועילו. אבל עכשיו הוא לא רק משוכנע, הוא כבר הפנים את הקשר בין עמידה בניסיון למעמדו כאדם, "וְאֵין אִישׁ", המדרש אומר – "בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש" . יוסף כבר יכול לתרגם את הנפילה לאיבוד צלם אנוש, לסכנה קיומית. ההפנמה של ההסבר והתרגום הפשוט שלו, הם שעומדים לו.
ובכל זאת לפעמים מגיע ניסיון הלופת מכל עבר, "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ", משהו שגדול מהכוחות הפשוטים שלנו. הטבע האנושי הוא מוגבל, כאן צריך כבר משהו גדול יותר. כשה' מתגלה לאברהם במחזה נאמר "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה", חז"ל אומרים שהוא הוציא אותו מחוץ לגבולות הטבע והמזלות, בהמשך אותו הפסוק מבטיח לו ה' "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" – גם לבניך יהיה את הכוח לצאת מהטבע ומשעבוד הגשמיות לכשירצו. כאן מיישם זאת יוסף " וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" – הוא שובר את הכללים ובורח מעבר לגבולות הטבעיים שלו. כיצד? הוא מבקש מהבורא, אין רצוני לנצח בניסיון, אני פשוט לא רוצה להיות שם. הוא דבק באהבתו בבורא ומבקש לא לשכוח אותה, "וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ", הוא מתחנן שחיבור נשמתו לבורא לא תפגע, שתילקח ממנו הבחירה, וכאן כבר מגיע ה' לעזרנו. ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו, אבל כשמעוניין האדם בעזר ה', יכול כל אחד לצאת מהטבע ומהבחירה ולהצליח.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
