מלאכי חוץ לארץ ומלאכי א"י (הרב מ. סוכות)
אם בפרשה הקודמת יעקב נפגש עם מלאכים בחלומו, צופה בהם מהצד עולים ויורדים בסולם, הרי שבפרשתנו על פי חז"ל האינטראקציה שונה וחזקה, הוא עצמו שולח מלאכים, הוא נלחם במלאכו של עשיו. מי ומה הם אותם המלאכים?
כשה' בורא את העולם הוא יוצר עבורנו מטריצה מתוחכמת לפיתוח האישי של כל אחד מאתנו. העולם המיוחד הזה כולל בתוכו לא רק מרחבים של מקום וזמן, הוא מלא בפרטים פיזיים הכוללים את אותו העולם המוכר לנו חזותית והנגלה לנו גם בשאר יכולות התודעה שלנו, הוא כולל את חוקי הטבע כולם ועולם עצום של רצונות.
כל חלקים אלו הם נקודות חיות אלוקיים, ולכל אחד מהם, לכל פרט בבריאה, יש שליחות, יעוד – אותם הכוחות הם המלאכים.
המלאכים הם כוחות הטבע שמפעילים את הבריאה, אותה השליחות שאומרת לכל עשב – גדל, לכל חי - חיה. המלאכים הם אותם הרצונות המתעוררים בליבנו. ואותם מלאכים כלואים בשליחותם, ממתינים לרגע בו שליחותם תתבצע ותמלא את ייעודם האמיתי ויוכלו לחזור למשלחם, להתגשם.
כשבא האדם במגע עם העולם בעבודתו הרוחנית הוא מעורר את כוח החיות של אותו נברא, הוא "יוצר מלאכים", הוא מגלה את המלאך הצפון באותו נוצר גשמי, הוא מבצע את אותה השליחות לשמה נבראו אותם נבראים, ומגלה את מטרתם לא רק של הנבראים שסביבו אלא גם של רצונותיו הגנוזים בתוככי תוכו.
"כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך", באיזה מלאכים מדובר? בזוהר הקדוש כתוב שהפסוק מדבר על יצר הטוב ויצר הרע. הזוהר מגלה לנו שכשם ששימוש נכון בנברא יוצר מלאך, מעורר את החיות הפנימית לשמה נברא, כך הימנעות מאיסור, התגברות על כוח היצר, יוצרת מלאך, נותנת את המשמעות לאותה התאווה ומחזירה את כוחה למקום ממנו נוצרה, מלאכים אלו, חלקי בריאה אלו שהביא האדם למימושם, הם המלווים אותו ומגנים עליו בהמשך דרכו.
במדרש כתוב שהמלאכים ששולח יעקב הם מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוץ לארץ, מה זה אומר?
מרגע בריאת העולם ישנם שני סוגים של עבודה רוחנית, "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ימות החול הם הימים בהם האדם מגלה את הבריאה ואת הצורה הנכונה לפעול בה, כשהאדם מגלה את אותה החיות הנסתרת שבכל נברא, בעשייה זו הוא יוצר מלאכים. אלו הם מלאכי חוץ לארץ.
ויש מלאכים אחרים, אלו לא קשורים לא ל"חוץ" ולא ל"ארץ", מלאכי ארץ ישראל, המלאכים המגיעים מהמקום הכי פנימי שבאדם, יש את השבת, היום בו האדם אינו פועל בחוץ, הוא לא צריך את העולם החיצון לעבודתו הרוחנית, בשבת יהודי מגלה את רצון האמת שטמון במעמקי ליבו.
כשיעקב נלחם במלאך, כשהוא מצליח להכניע את אותם היצרים המנסים להסיט אותו מדרכו, הוא מגלה את המלאך הרע והופך אותו לשומר, ואז " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ " - הוא מגלה את מהותו הפנימית העצומה, השם והמהות של ימות החול כבר לא מכילים אותו, יעקב זועק, " קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ", בראת בי נשמה כל כך עצומה, אני קטן מהכילה! ברגע זה מתגלה לו השם ישראל, "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל", השם של הפנימיות, השם שאינו עסוק במלחמה בעשיו אלא בגילוי מהותו הפנימית, "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם ... וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" הוא נכנס לשבת, לעבודה הפנימית ביותר, וכוח זה הוא מוריש לבניו, "ושמרו בני ישראל את השבת".
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
