לגלות את היצר (הרב מנחם סוכות)
כשנתבונן בסיפור חייהם של האבות נמצא שהתורה מקצה מקום חשוב בסיפור חפירת הבארות של אברהם ויצחק, מדוע?
בעומק העניין, כל תפקידו של האדם כאן בעולם הוא למצוא את המים המוסתרים מתחת לפני השטח, לגלות שהיבשה אינה יותר מהסתרה של המציאות האמיתית, העולם אינו יבש, הוא מלא חיוּת. בבריאת העולם הבורא מסתיר את המים - יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, לעיתים נראה כאילו הכול יבש, הכול חומרי. אבל באמת, במקום של אחדות, במבט נקי, נגלה כמה שהבריאה כולה מלאה במים.
אברהם אבינו גילה ליושבי העולם שוב ושוב איך להגיע לאותם המים, איך בלב המדבר ניתן לחפור ולמצוא מקור מים חיים. ואז כשמגיע יצחק מספרת התורה, וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר, יצחק אבינו מגלה שאותם בארות שחפר אברהם כוסו עפר. כוחו של אברהם הוא החסד, האהבה, החולשה של האהבה היא חוסר הגבולות והיציבות, הבורות ממשיכים להתפשט מתרחבים מעבר ליכולת העמידה שלהם, עד שהם מתמלאים עפר.
כאן מגיע יצחק בכוח הגבורה ושם גבולות ברורים, לא כל אחד ולא בכל צורה ניגשים למים, יצחק לא חופר בארות חדשים, הוא שב לאותם נקודות שגילה אביו אך בצורה שונה, וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו, בורות אלו כבר נשארים פתוחים, המים כבר מגולים.
בפרשתנו אנו מגיעים ליעקב, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה... וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, הבאר שם אך האבן גדולה, יעקב צריך ללמד אותנו איך להתמודד עם הקשיים, עם אותו היצר, האבן, שמעכב אותנו מלגשת למים גם כשברור לנו היכן הם.
איך יעקב מתמודד עם האבן? וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, איך? האבן הרי גדולה, צריכים את כל הרועים בכדי להזיז אותה?
במילה "ויגל" התורה מרמזת לנו את דרכו המיוחדת של יעקב, הוא לא מגלגל את האבן אלא מגלה אותה, היצר נדמה לנו כהר, אך יעקב במידת האמת שבו, תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, מביט באבן ורואה את האשליה שבה, ברגע שהוא מגלה את מהות האבן, היא כבר לא עומדת בפניו.
יעקב אבינו לא רק מגלה את אפסיות האבן, לא רק מסיר את מסיכת המפלצת מעל אותו הנגף, הוא ממש מגלה את ייעודו של ההסתר. הוא מוצא את הטוב והמועיל שבו, את הסיבה האמיתית לשמה נברא אותו היצר.
חז"ל מגדירים את מעשה יעקב "כמעביר הפקק מעל פי החבית", כשם שלפקק מטרה, היא לא נועדה לחסום את החבית מלתת יינו, אלא להיפך, הפקק נועד לשמור על היין. כך גם אותם הקשיים הנערמים עלינו, הם לא נלחמים בנו, זה לא כוח רע שמנסה להתיש אותנו, כוח כביכול מנוגד לטוב וחזק כל כך, אדרבה, הוא רואה ביצר את בריאת הבורא שתפקידה להעצים את עשיית הטוב שלנו, לתת משמעות למעשינו בעולם.
חז"ל אומרים על התייחסות האדם ליצר "שמאל דוחה וימין מקרבת", מדוע? על הפסוק "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" אומר המדרש "והנה טוב - זה יצר טוב, מאד - זה יצר הרע", אולי גם בלי יצר אפשר להיות טובים, אבל טוב מאוד, העצמה של כל מעשה טוב היא רק על ידי היגיעה שלנו מול היצר, דווקא בעקבות כך המעשה הטוב מתייחס לאדם, המעשה אינו מובן מאליו.
כשיעקב מגלה את מהותו הפנימית של היצר, הוא יודע שזה לא מלאך שנלחם בו, זה משחק שנועד לתת לו הזדמנות להתגבר, כשכך – כל עוצמת ההסתר מתפוגגת, האבן כבר לא מאיימת, והוא מסירה כפקק.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
