הברכה האמיתית (הרב מנחם סוכות)
כשנתבונן באותה ברכה נכספת, אותו מקור למשטמה כל כך עמוקה, באותם שני משפטים בהם מברך יצחק את יעקב, קשה יהיה שלא לתמוהה, וכי זו כל ברכת יצחק לממשיך דרכו? ברכה שנראית ברכת חקלאי טוב לבנו אך לא נראה בה שום חלק רוחני, האם לא ראוי היה שתכלול הברכה משהו מאותה מורשת המיוחדת שמנחיל יצחק לזרעו?
יתרה מכך, כשנשווה את הברכה שקיבל עשיו לבסוף לברכת יעקב נראה שהם דומים עד למאוד, במה שונה כל כך ברכת עשיו "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל", מברכת יעקב "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ".
במבט עמוק יותר ניתן להבחין בשינויים קלים בין ברכת יעקב לברכת עשיו, שינויים אלו משנים את מהות הברכה לגמרי.
את ברכת יצחק ליעקב הוא פותח ב"ויתן", לשם מה יש כאן את ויו החיבור, הרי הברכה רק מתחילה?
חז"ל דורשים "ויתן לך - יתן ויחזור ויתן לך", ומה מיוחד בכך, מדוע שלא ייתן לי הכל בבת אחת?
כאן בדיוק מתחילה הברכה. מה היא באמת מטרת העולם החומרי? ניתן לשקוע בהנאות, להתענג ולשבוע, האם לשם כך היה צריך את כל המורכבות של העולם, את כל המיוחדות של האדם? אך כזו היא ברכתו של עשיו – משמני הארץ יהיה מושבך... קח לך עולם ותהנה ממנו.
לא כן ברכת יעקב, העולם נברא מלא לא רק בשפע, העולם מלא גם בחסרונות, החוסר מטרתו לתת לנו מקום לחיבור לבורא, לעורר אותנו מתרדמת ההנאות ולזכור מי עומד מאחורי הכל, לבקש כשחסר ולהודות כשאותו החסר מתמלא. מטרת העולם הגשמי היא לאפשר לנו תקשורת וחיבור עם הבורא סביב כל מהווי חיינו, לגלות אותו מסתתר בכל פינה, להפוך את מסע חיינו הגשמי לנתיב רוחני מלא בחלונות של תשוקה ושל גילוי.
כשמשה רוצה להבהיר לנו את שבח ארץ ישראל על פני מצרים הוא אומר: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: ארץ ישראל מעלה גדולה בה, היא לא משופעת במים, המים אינם מובנים מאליהם, בארץ הזו יש צורך בגשם, במטר השמים, בארץ הזו יש לכם תזכורת תמידית כי עיני ה' אלוקיך בה, כל חרך באדמה, כל עלה קמל, מזכיר לך להרים עיניים למעלה.
כזו היא ברכתו של יעקב, וייתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ, ייתן ויחזור וייתן, הברכה אינה שיהיה לך, אלא שתקבל כל פעם מחדש מהבורא, שכל נתינה תגיע עם קשר אליו ותהיה אמצעי לחיזוק אותו הקשר. שתראה בכל העולם, בכל ברכה קטנה לה תצטרך, בכל טיפת גשם, את נתינת האלוקים. שהעולם הגשמי יהווה אמצעי ולא מטרה, גשר שעליו ניתן לעבור ולא ביצה בה עלולים לשקוע.
יעקב גם אינו צריך את כל השפע בשבילו, הוא מוכן ורוצה להיות השליח להעברת השפע לעולם כולו, בבית המקדש התפללו על כל האומות, גם בזמן המקדש בדרך כלל רוב השפע הגשמי ירד לשאר האומות. כוונת יעקב אינה לקבל את השפע, הוא רוצה להיות זה שקשור כל כולו למי שנותן, הוא רוצה שכל חיסרון בעולם יהיה מקור לעוד דמעה של געגוע, לעוד תפילה של השתוקקות ולעוד שמחה של חיבור כשאותו החיסרון יתמלא.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
