להקשיב לעולם (הרב מנחם סוכות)
פרשתנו פותחת בציווי הראשון שצווה אברהם, הציווי של "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". לפני אותו הציווי לא מופיע שום דבר מיוחד לגבי אישיותו של אברהם, מדוע פונה ה' אל אותו אברהם אלמוני, מה מיוחד בו שגרם לאותה פניה יוצאת הדופן?
המדרש כאן עונה במשל "אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה [-מגדל, טירה] אחת דולקת, אמר, תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם".
לפני שנכנס למשמעות העמוקה של אותו משל צריך להבין מה מיוחד באותו אדם ששואל למי שייכת הבירה, האין זו שאלה מתבקשת? מה מיוחד במי ששואל אם יש מנהיג לעולם?
למשל מקדים ר' יצחק פסוק מתהילים, פסוק שאמור "לפתוח" את משמעותם של דברים: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ".
שלוש דרגות יש בהבחנה, בעומדנו לתהות על קנקנו של דבר. ניתן לשמוע, ניתן לראות וניתן להטות אוזן – להקשיב. אמנם הראיה גדולה מהשמיעה אך רחוקה בהרבה מההקשבה, בהקשבה לומד האדם לא רק את גופם של הדברים אלא גם את מה שמונח תחתיהם וביניהם. ברור שכל מי שעבר ראה את אותה הטירה ואת הפעולות שנעשות בה, אולי היו גם אחרים ששאלו, אך זה לא מספיק, צריך להקשיב, להעמיק בהתבוננות ולא להרפות, ובשביל התבוננות אמיתית צריך עוד תנאי, "ושכחי עמך ובית אביך", צריך להפסיק לקבל דברים כפי שהם, כמובנים מאליהם, גם לא להסתפק בהסברים מקובלים, צריך להגיע נקי ולהיות מוכן למשמעויות חדשות.
כשאדם שואל תספיק לו תשובה, כשאדם מחפש די לו לראות, אך כשהוא מתבונן הוא לא יניח עד שיבין את המשמעות.
דורות רבים קדמו לאברהם ותשובות רבות סופקו להבנת העולם, אברהם היה מוכן להניח בצד את כל התשובות הידועות לו ולהקשיב, לעולם ולתוככי ליבו, להמשיך באותו חיפוש מתבונן, באותה הקשבה לקול שיענה לשאלתו, לתשובה לזעקה העולה מתוך תוכו, "תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!".
מה היא "בירה דולקת", פירושים שונים נאמרו במשמעות המשל, פירושים שכל אחד מהם מדבר על רובד שונה וזווית שונה בחיפוש, מכיוון שכולם אמת נסקור אותם בקצרה.
יש שביארו דולקת - מוארת, האורות בה דולקים והארמון נראה בתפארתו, חיפוש זה מתאר את התמיהה ביחס ליופי ולמורכבות של העולם, כאשר אברהם מתפלא מהתכנון התבוני כל כך ושואל איך? לשם מה? פירוש אחר מדבר דווקא בכיוון ההפוך, לדרך זו דולקת - נשרפת, אברהם רואה כל כך הרס בעולם, כל כך הרבה דברים שנראים לא צודקים, הסתירה שבין התכנון המדויק לבין ההנהגה בפועל מעמידה אותו בחיפוש האם יש מנהיג ובתמיהה האם ייתכן שהעולם ללא מנהיג. ויש שפירשו את המילה דולקת - רודפת [כמו בפסוק "כי דלקת אחרי"], בטירה מתרוצצים משרתים ופועלים, העולם שוקק חיים, כוחות רבים פועלים בו, הטבע משתמש בהמון אנרגיה, האנשים משקיעים בו את חייהם, וכל זאת למה? "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא", למי צומחת תועלת מכל אותה פעילות, הייתכן שמה שאנו רואים זה הכל, שאין מטרה מעבר לכל זה?
כתשובה על כל אותן שאלות מציץ עליו בעל הבירה, פונה הקב"ה בעצמו לאברהם ומלמד אותו כי אכן יש מנהיג, יש סדר ויש מטרה, אך בכדי להבין את משמעות העולם, אתה צריך להיות מוכן למסע עמוק פנימה, ללכת לתוך עצמך ולהתנתק לגמרי מכל מה שידעת, מכל ההשפעות שחיצוניות לך, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" ואז תראה את העולם כפי שהוא באמת - "אל הארץ אשר אראך".
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
