לשמור על הזהות (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר א)
(יח) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
פשט הפסוק:
על מנת לקיים את המפקד שציווה ה', מתכנסים כל בני ישראל ומתקבצים על פי שבטים ומשפחות.
האגדה על הפסוק: (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא)
רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצוות שאין כל העולם כדאי בהם [שבזכותן נגאלו ממצרים]? שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם. ומניין שלא נחשדו על העריות? שנאמר "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי" (ויקרא כד) - להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. (...) ומניין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" (שמות ג). (...) ומניין שלא שנו שמם כשם שמייחסן בירידתן? שנאמר" "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה" (שמות א) כך מייחסן בעלייתן ראובן שמעון לוי ואומר "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" [בפסוק שלנו] (...) ומניין שלא שנו את לשונם? שנאמר: "כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" (בראשית מה) ואומר "וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" (שמות ה).
נקודות למחשבה:
הפסוק שלנו מתאר פלא גדול. לאחר מאות שנים של גלות במצרים, תחת הלחץ של העבדות ושל תרבות זרה דומיננטית בכל העולם העתיק, הצליח עם ישראל לשמור על זהותו ולצאת ממצרים כ-"גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי". כח ההישרדות של מיעוט נרדף ומדוכא שבא לביטוי במצרים, יהפוך למאפיין קבוע של חווית העם היהודי בכל הגלויות הארוכות והמרות. בנוסף, הוא גם מעיד על המהות העמוקה של שליחות עם ישראל, שנבחר לייצג ולגלות את שם הקב"ה בעולם, ובזכות זה הובטח לו קיום נצחי "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא תכבה נרו לעולם" (ברכה לאחר ההפטרה). על פי אגדתנו, עמד סוד הקיום של עם ישראל במצרים על שמירת ארבע מצוות: לא לשנות את שמם, לא לשנות את שפתם, לא להגיד לשון הרע, ולא לקיים יחסי אישות אסורים. ובזכות זה, יוצאי מצרים היו מסוגלים להשתייך כל אחד לפי המוצא השבטי והמשפחתי שלו במעמד המפקד של עם ישראל במדבר. ורש"י מפרש את המילה הקשה "וַיִּתְיַלְדוּ" - "הביאו ספרי יחוסיהם".
• ניתן לבחון את ארבע המצוות שנשמרו על ידי בני ישראל ושמרו אותם נגד התבוללות בהקשרם לשני הרבדים העיקרים של כלל ישראל: הרובד הלאומי והרובד המשפחתי. ברובד הלאומי, שפה משותפת היא חבל הטבור של אחדות האומה. לעומתה, לשון הרע הוא כוח הרסני המסוגל למוטט את החיבור החברתי החזק ביותר, ולהביא לשנאת חינם ולמלחמת אחים. ברובד המשפחתי, שמירת השם המקורי מאפשר חיבור עם דורות העבר ועם אנשים בעלי זיקה דומה. לעומת זאת, מסוגל גילוי עריות לרסק לרסיסים את הקשר הזוגי ואת התא המשפחתי.
• על פי תורת הקבלה, יעדו הסופי של עם ישראל והאנושות כולה קבוע מראש. העולם כולו יגיע בסופו של דבר למצב של גאולה, של "גמר התיקון", שבו יחיה כל אדם ועם בשלום גשמי ורוחני ובהכרה מלאה של מציאות ה'. נשאר לנו רק לבחור את הדרך להגיע ליעד זה: אם מחליט עם ישראל לנטוש את זהותו, "הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה" (סנהדרין צז). ולראיה, החוקים הראשונים נגד היהודים בגרמניה הנאצית כללו כפיית שם "יהודי" ואיסור יחסי מין עם לא יהודיים! יהיה רצון שנדע לבחור עם רצוננו החופשי את הדרך השנייה, דרך תורה ומצוות, דרך החיים והאמת כמו אבותינו במצרים.
