ושמרתם את המצות (יואל אופנהיימר)

הפסוק של הפרשה:  (שמות פרק יב פסוק י"ז)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

 

פשט הפסוק:

כזכר ליציאת מצרים מצווה עם ישראל לשמור את המצות ואת חג הפסח.

 

האגדה על  הפסוק:  (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ט)

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת": שמרהו עד שלא תביאהו לידי פסול [יש לשמור היטב את המצה בעת הלישה שלא תחמיץ] ..."וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת": ר' יאשיה אומר אל תקרא כן [מצות] אלא ושמרתם את המצווֹת כדרך שאין מחמיצים את המצה [כפי שלא נותנים למצה להפוך לחמץ] כך אין מחמיצים את המצווה [לא מפספסים קיום מצווה] אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד:

 

נקודות למחשבה:

השאלה הראשונה על הפסוק שלנו היא משמעות ה"שמירה" לגבי המצות.

• האגדה שלנו מבינה את נושא ה"שמירה" כהנחיה פרקטית  להיזהר מאוד בזמן הכנת המצות שלא יהפכו לחמץ. אחד התנאים העיקרים כדי למנע את הבצק להחמיץ הוא לסיים את לישתה בזמן קצוב (18 דקות) ולהכניס אתה ללא שהיה לאפיה בתנור.  על אתו משקל האגדה מלמדת אתנו עקרון גדול : לכל מצווה יש זמן קצוב, ואם משתהים עלולים לפספס הזדמנות, להחמיץ את הרגע. בהקשר זה חמץ הוא סמל של החמצה, ומצה היא סמל למיצוי פוטנציאל.
• הרשב"ם (נכדו של רש"י) כותב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת"- לאוכלם ביום הזה לזכרון .
"כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם" - ולא הספיק בצק להחמיץ. עבור הרשב"ם, "שמירה" היא עניין של קיום מסורת עתיקה שבאה להזכיר לאדם מעשה בעבר בעל משמעות לאומית או אישית. לחם אבותנו לא הספיק להחמיץ בשל חיפזון יציאת מצרים , לכן אנו ממשיכים לאכול מצות המזכירות לנו את יציאת מצרים.
•  רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאטש,  בעל הספר "בני ישככר", מוסיף לנו משמעות עמוקה של הפסוק שלנו. עבורו, תהליך הכנת המצות הוא משל להיסטוריה של עם ישראל בכלל ושל יציאת מצרים בפרט. להכנת מצה דרושה התעסקות מתמדת של האדם, כדי למנע כל רגע של מנוחה לבצק. לעומת זאת כשמכינים לחם, יש לתת לבצק לנוח כדי שתהליך התפיחה יוכל להתקיים. יש חשיבות מכרעת בפעולה העצמית של הבצק (התסיסה) להצלחת התהליך. כך גם הנמשל: יציאת מצרים לא קרתה כאירוע היסטורי רגיל, בגדר הטבע. כל התהליך הונהג באופן ניסי על ידי הקב"ה. לעם ישראל עצמו לא נותר מקום באירוע . כמו הבצק "השמור" על ידי האופה, כך עם ישראל נשמר על ידי ה' ולא נדרש לשום פעולה אקטיבית בגאולה. לכן נקרא המצה בספר הזהר " מיכלא דמהימנותא" (מאכל האמונה), כי אכילת המצה מביאה אתנו למדרגה של אמונה הכי בסיסית, הכי פשוטה, שהכול תלוי בהשגחת הבורא, וברצונו.

הדפסה