בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת ׁ(יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (ויקרא כג)
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
פשט הפסוק:
התורה מצווה לגור בסוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי סוכה כח ב)
משנה. כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי... גמרא. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי? [מאיפה לומדים הדברים?] דתנו רבנן: [כפי שפרשו חכמנו את בפסוק שלנו] "תֵּשְׁבוּ" כעין תדורו [משמעות הפועל לשבת היא לגור ממש] . מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי.
נקודות למחשבה:
ההלכה דורשת מאתנו בשבעת ימי חג הסוכות לגור בסוכה - במילים אחרות, להעתיק לסוכה את שגרת חיינו: אכילה ושתייה, הכנסת אורחים, לימוד ושינה. מה משמעות המעבר ממקום קבוע ובטוח למקום רעוע וזמני? ולמה שינוי זה מתבקש מיד אחר יום כיפור? ולבסוף, למה בין כל חגי ישראל, נקרא חג הסוכות בכינוי המיוחד של "זמן שמחתנו"?
• הכניסה לסוכה דורשת מאיתנו מהפך: לראות את הדברים הקבועים כארעיים ואת הדברים הארעיים כקבועים. יש ללמוד ולהרחיב את המהלך הזה על כל חיינו: עלינו לנסות לברר בכל דבר בין העיקר והטפל, בין האמצעי למטרה. אולי כל העולם הגשמי הזה, שנראה לנו כמרכז כל המציאות כולה, הוא טפל לעולם הרוחני האין סופי. הנשמה שלנו יורדת מהמשכן הקבוע שלה בעולמות העליונים לעולם הזה על מנת להתלבש בגוף הכלה והנפסד שלנו לתקופה קצרה בלבד. וכשהגוף יסיים את תפקידו תחזור הנשמה למרומים. בהקשר זה מסמלת הסוכה את העולם הזה הרופף והזמני. הבית שלנו מסמל את העולם הנצחי והבטוח, שממנו אנו יוצאים בתחילת חיינו ואליו נחזור לאחר שנעזוב את עולם הזה.
• מהלך התשובה שהתחלנו בראש חודש אלול ושהושלם ביום כיפור בא לידי ישום בסוכה. התשובה מורכבת מוידוי החטא, חרטה וקבלה לעתיד (להתרחק מעבירות ולהרבות במעשים טובים). שורש החטא טמון בתחושת הביטחון והקביעות של החומר. וכפי שנאמר בפרקי אבות: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: ... מאין באת? מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". לכן המעבר לסוכה ולארעיותה מבסס את תהליך התשובה. בעזרת שינוי התבוננות במציאות, אנו הופכים את המילה "אני" למילה "אין". ואז מתאפשר להבין את החשיבות העצומה של מילוי חיינו במשמעות, בערכים, במעשים טובים ובאהבה. הסוכה היא הזדמנות לחשיבה, לשיחה עם חבר, עם בן זוג או עם ילד, להקשבה לקולות הטבע שמסביב ולהקשבה לאחרים ולעצמנו.
• הנגיעה בדברים האמיתיים של החיים, בדברים נקיים מקליפות וממסכי החומר, ההשגה של הנצחי שבארעי, גורמת לאדם שמחה טהורה ופשוטה. זו השמחה המיוחדת והעדינה של חג הסוכות, "זמן שמחתנו".
