על התשובה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (דברים ל) (פרשת האזינו)
(מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
פשט הפסוק:
הקב"ה יכול לעצור את הפורענות בטרם היא פוגעת בחוטא אם הוא עושה תשובה.
האגדה על הפסוק: (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח)
יש גבור במדינה, בשעה שהחץ יוצא מידו עוד לא יכול להחזירו אליו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשאין ישראל עושים רצונו, כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי" [בפסוק שלנו]. עשו תשובה, מיד הוא מחזירה שנאמר: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי". או שומע אני שהוא מחזירה ריקם? תלמוד לומר: "אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי", ועל מי הוא מחזירה? על אומות העולם שנאמר: "וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם".
נקודות למחשבה:
אפשרות התשובה שהעניק הקב"ה לעם ישראל מפליאה ביותר. במקום לראות בחטא מציאות בלתי הפיכה, מקבל האדם הזדמנות נוספת שיכולה להוביל למחיקת חטאו ועונשו. וכפי שהאגדה שלנו ממחישה, עונש שהוכן ונגזר עבור פשע מסוים יכול להיגנז אם האדם עשה תשובה! אפשרות זו קיימת בזכות סובלנותו של הבורא כלפי האדם כפי שרש"י מסביר על פרשת בראשית: "עלה במחשבה לבראו [העולם] במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין". במילים אחרות, יש בעולם דין, אבל הדיין אינו ממהר להוציא את גזר הדין ומשאיר לאדם פתח לכפרה.
• תהליך התשובה כולל ארבעה שלבים: שלב א' – חרטה – להכיר במידת הנזק ולחוש חרטה אמיתית על כך. שלב זה דורש יכולת אבחנה והרגשת הרע שאינה טבעית לגמרי. הכרה זו הולכת ומתפתחת ככל שהאדם גדל בגיל, בניסיון, ובעיקר בחכמת התורה. לכן בברכה החמישית של תפילת "שמונה עשרה" – ברכת התשובה – מבקשים להתקרב לתורה כפתח להגעה לתשובה: "הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ". השלב השני – עזיבת החטא – הוא להפסיק מייד את ההתנהגות המזיקה. השלב השלישי – וידוי – הוא לבטא במילים את הטעות, ולבקש סליחה. השלב הרביעי – קבלה לעתיד – הוא להתחייב ברצינות שלא לחזור על טעות החטא בעתיד. וחכמינו נזפו באדם המתוודה על חטאו ואינו מתכון לנטוש אותו לצמיתות: "אדם שיש בידו עבירה, ומתוודה, ואינו חוזר בה [אינו מתחייב שלא לחזור עליה בעתיד], למה הוא דומה? לאדם שתופס שרץ טמא בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם [שאפילו אם יטבול בכל המקוואות שבעולם], לא עלתה [הועילה] לו טבילה" [תענית טז א].
• ומי הוא בעל תשובה גמורה? מסביר הרמב"ם: "זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה [את העבירה] מפני התשובה". בעל התשובה שמתגבר על יצרו, ונמנע מלעשות עבירה שהיה רגיל אליה והייתה נעימה לו, נדרש לכוחות נפש עזים ביותר. לעומתו, הצדיק שלעולם לא נהנה מטעם אותה עבירה, אינו זקוק להכרעה פנימית קשה כשניצב מול הפיתוי, ואולי אפילו אינו חש בפיתוי. ועל כך נאמר:"מקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים" [ברכות לד ב].
