מדוע לא תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת? (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של החג:
(ויקרא כג) (כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:
(במדבר כט) (א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:
פשט הפסוקים:
ראש השנה מוזכר פעמיים בתורה בהקשר למצוות החג, התרועה [תקיעה בשופר]. הפסוק הראשון מזכיר את החג בשם "זיכרון תרועה", והשני בשם "יום תרועה".
הגמרא על הפסוקים: (תלמוד בבלי ראש השנה כט ב)
משנה: יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין [בשופר], אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין...גמרא. מנא הני מילי? [מאיפה מובאים הדברים?] אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא: כתוב אחד אומר [בפסוקים שלנו] "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה", וכתוב אחד אומר "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". לא קשיא [אין סתירה אמיתית בין הפסוקים]; כאן [בפסוק המדבר על זכרון תרועה] - ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן [בפסוק המדבר על יום תרועה] - ביום טוב שחל להיות בחול.
נקודות למחשבה:
השנה, היום הראשון של ראש השנה יחול בשבת. על פי ההסבר של הגמרא שלנו, איננו תוקעים בשופר בשבת, אלא רק "זוכרים את התרועה". בשל כך חשים רובנו שחסרה לנו באותו יום החוויה המרכזית והמרגשת של תקיעת השופר. ננסה לבחון למה לא תוקעים בשופר בשבת וכך גם נוכל אולי להבין יותר טוב את מהותה של מצוות תקיעת שופר.
• הסבר ראשון מבוסס על סיבה הלכתית. כתוב בגמרא:"דאמר רבה: ..., גזירה [גזרו שלא לתקוע בשופר בשבת] שמא יטלנו [יקח אותו אדם שאינו רגיל] בידו וילך אצל הבקי [בתקיעה] ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים [שהוא איסור מן התורה בשבת]". חכמנו גזרו על השופר דין "מוקצה" בשבת [דבר שאסור לנגוע בו מחשש לחילול שבת – כמו כסף או כלי כתיבה]. במקרה של השופר קיים חשש (אמנם דחוק) שאדם יטלטל את השופר ברשות הרבים, ולכן אסרו על השימוש בשופר בכלל בשבת! לפי הסבר זה אנו לא תוקעים בשופר בשבת כי זה אסור!
• האדמו"ר מסוכטשוב (מגדולי רבני החסידות) מציע לנו הסבר אחר המבוסס על תפקידו של השופר בראש השנה: קול השופר הוא קול של בכי ושל יללה, שעולה מהלב השבור של היהודי העומד לפני בית דין של מעלה. קול השופר מגיע עד לכיסא הכבוד לבקש רחמים למרות מעשים הרעים של האדם. לעומת זאת, השבת הוא יום של תענוג ושמחה, יום של קרבת האדם עם אלוקיו. על כן, לפי הסבר זה, לא תוקעים בשופר בשבת כי זה "לא שייך"!
• על פי תורת הסוד, פועלות המצוות בדרכים נסתרות. למעשה, כל מצווה פועלת על חלק מסוים של נשמת האדם, מתקנת אותה ומעלה אותה למדרגה חדשה. בנוסף, אותה מצווה מתקנת גם מערכות שלמות שבעולמות הרוחניים. למצוות תקיעת שופר תפקיד מיוחד משלה. אך, עצם מציאות השבת משפיעה על נפש האדם והעולמות. ביום השבת, אנו מקבלים כל שבוע המדרגה שמשיגה פעולת השופר. ולכן, על פי הסבר זה, לא תוקעים בשופר בשבת כי אין צורך!
