חשק חולף (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (דברים יז)
(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
פשט הפסוק:
אדם היוצא למלחמה עשוי לפגוש אישה יפה ולקחת אתה כשבויה על מנת להתחתן איתה.
האגדה על הפסוק: (מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן א)
למדו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה (אבות ד משנה ב). [וכתוב בפסוק שלנו]: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" [ובפסוק הבא:] "וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ", כדי שלא תמצא חן בעיניו. מה כתוב אחריו:"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" (פסוק טו): שתי נשים בבית, מריבה בבית, ועוד האחת אהובה והאחת שנואה, או שתיהן שנואות! מה כתוב אחריו: "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (פסוק יח). כל המתחתן עם יפת תואר יוצא ממנו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול.
נקודות למחשבה:
אדם יוצא למלחמה, ומזדמן לו לראות אישה יפה מבין בנות האויב. ליבו חושק בה, והוא מחליט לקחת אותה אִתו לביתו. הסמיכות של הפסוקים הבאים מרמזת על דינאמיקה משפחתית קשה. בין בני הזוג מתפתחת מערכת יחסים מורכבת ואסימטרית. הבעל הוא הלוחם המנצח והאישה היא השבויה הכנועה. מי שהייתה פעם "יפת התואר" מתגלה כאישה זרה ומרירה – "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ" (פסוק יג) – ההופכת במהרה לאישה שנואה. הבעל מתחתן עם אישה אחרת, אולי צעירה ומושכת יותר, "... שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" (פסוק טו), הבית מתמלא בויכוחים ואולי גם באלימות. הילד הראשון הנולד לאישה השנואה אינו מקבל יחס הולם ואוהב מהוריו, והופך למרדן ונהנתן: "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" (פסוק יח). השתלשלות קשה זו מתוארת במילים: "עבירה גוררת עבירה". מציאות מושתתת על פורקן היצרים הנמוכים ביותר, אינה יכולה אלא להוליד רוע, ריב וצער, במעגל קסמים בלתי פוסק.
• החטא עשוי לעורר את האדם להתחרט, ולחזור בתשובה מפאת הבושה שהוא חש. אך תתכן גם תוצאה הפוכה. "אמר רב הונא אמר רב: כיון שעבר אדם עבירה ושנה [נכשל שוב] בה - הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך [האם אתה מתכוון באמת] ? אלא: נעשית לו כהיתר" (יומא פז א) במילים אחרות, לעיתים קרובות אנו קובעים לעצמנו סטנדרטים חדשים ואישיים של מותר ואסור. דברים שאנו רגילים לעשות או שהחברה מקבלת כנורמה, למרות שהתורה אסרה עליהם, נעשים לנו כהיתר. ולכך משכנע יצר הרע: "כבר עשית את זה הרבה פעמים... כולם עושים את זה... אתה רק בן אדם...". ולפעמים אדם מגיב לעבירה ביאוש, וחש שאם כבר חטא אזי יכול להתיר לעצמו הכל, על משקל "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד).
• על פי תורת הקבלה, נברא האדם בעל יצר עז לחיפוש אחר תענוג ועושר. אם הוא בוחר ללכת אחר מילוי תאוותיו הגשמיות, בכל פעם שהוא משיג איזה דבר שחשק בו, מגלה במהרה שאותו הדבר כבר אינו מביא לו את העושר הנחפץ. הוא עלול להסיק בטעות שאם היה לו יותר מאותו הדבר, אז היה מאושר יותר, כפי שאמרו רבותינו:"אין אדם מת וחצי תאותו בידו, יש לו מנה מבקש מאתים". כי תחושת החיסרון גודלת עם הרכוש, וכך גודל גם הרצון לעוד. אבל המחפש את קרבת ה' מסתפק במועט ושמח בחלקו.
