השבת אבדה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (דברים פרק כב פסוקים א-ב)
(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א)
אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו [של רבי חנינא בן דוסא] והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה [רבי חנינא בן דוסא]: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן [בכספם] עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? [סימן הכר שמוכיח את בעלותו על האבדה] - אמר לו: כן. נתן לו סימן ולקח את העזים.
פירוש:
פשט הפסוקים שכל אדם מחויב להחזיר אבדת חברו. אם בעל האבדה אינו נמצא, על המוצא לשמור על האבדה עד שיוכל להחזיר אותה למאבד. המוצא רשאי לגבות את ההוצאות שנגרמו לו בגין הטיפול באבדה. לכן התירו חכמנו למכור את האבידה אם היא גורמת להוצאות יתרות ולשמור על הכסף עד שבעל האבדה יאותר.
הסיפור של התלמוד מראה עד היכן ניתן להדר את מצווה זו: רבי חנינא בן דוסא לא רק שמר על האבדה ונמנע מכל הנאה ממנה, אלא החזיר למאבד רכוש הרבה יותר גדול ממה שהוא איבד!
נקודות למחשבה:
רבותינו הרחיבו מאוד את המושג של "השבת אבדה" לכל דבר שהיה פעם לאדם ושאיננו עוד ברשותו. על פי הבנתם דורשת המצווה להשתדל לתקן כל מחסור (ממוני, רגשי או רוחני) שהתגלה אצל הזולת. להלן כמה דוגמאות של "אבדות" שכלולות בחיוב "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ":
בריאות: אדם חולה "איבד" את בריאותו, ולדעת הרמב"ם מצוות השבת אבידה כוללת בתוכה גם את הרפואה, כי מטרת הרפואה להחזיר לאדם את הבריאות שאבדה לו.
חברות: אם אדם מסוים "איבד" את הקשר שלו עם חברו עקב ויכוח שהתעורר ביניהם, עלינו לנסות ולשקם את מערכת היחסים שביניהם ו"להשיב" את הקשר האבוד.
עושר: אדם עני איבד את נכסיו ועל הסובבים לדאוג להחזיר לו את רמת החיים הקודמת שלו. כלשון הרמב"ם בספרו הגדול משנה תורה: "לפי מה שחסר העני, אתה מצווה ליתן לו -- אם אין לו כסות [לבוש], מכסין אותו; אין לו כלי בית, קונין לו כלי בית; אין לו אישה, משיאין לו אישה; ואם הייתה אישה, משיאין אותה לאיש: אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו -- קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו!"
