הפסוק של הפרשה: (דברים יז)
(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
פשט הפסוק:
לעם ישראל אפשרות להמליך מלך לאחר הכניסה לארץ ישראל.
האגדה על הפסוק: (דברים רבה פרשת שופטים פרשה ה)
כתוב [בפסוק שלנו]: "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ". רבותינו אמרו: אמר הקב"ה בעולם הזה בקשתם מלכים ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב, שאול הפילם בהר הגלבוע, מנין? "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם" (שמואל א' ד). דוד נתן מגפה שנאמר: "וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' כד), אחאב עצר עליהן את הגשמים שנאמר: "אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' יז). צדקיהו החריב את בית המקדש. כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין הכל אין אנו מבקשין מלך ישראל, למלכנו הראשון אנו מבקשין "כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ" (ישעיה לג). אמר להם הקב"ה חייכם כך אני עושה, מנין? שנאמר "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד).
נקודות למחשבה:
הפסוק שלנו פותח את הלכות המלך על פי תורת ישראל, אך מעלה גם שאלה: האם המלכת מלך היא רשות או מצווה? על פי פרשנות ה"אור החיים" [רבי חיים בן משה אִבְּן עֲטַר – מאה ה-18] קיימים רמזים לכאן ולכאן בפסוקים עצמם. המילים "כִּי תָבֹא" ו"וְאָמַרְתָּ" מרמזים על מצב אפשרי ולא מוכרע מראש, כאשר העם מבקש להמליך על עצמו מלך. הרמב"ן מרחיק לכת עוד יותר ומציע שמדובר בנבואה מדוייקת, שתתגשם בעתיד כשיבקשו משמואל הנביא להמליך את שאול במילים כמעט זהות לאלה של הפסוק שלנו: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א' ח). מנגד, בפסוק הבא כתוב: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ". אם העם רוצה מלך, קיים צווי שיהיה נבחר הקב"ה, ובעל מידות טובות. בנוסף מונה התורה שורה של הגבלות לבל יאסוף עושר ורכוש מופרז, "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה".
• ה"אור החיים" מסביר את הגישה האמביבלנטית של התורה כלפי מוסד המלוכה. מהצד השלילי, קיים חשש שהעם "המבטח בו להנהיג המלחמות בעוצם חכמתו ולצאת כגבור ביום קרב". העם עלול לתת את כל אמונתו ובטחונו בידי המלך, וליחס את הצלחתיו המדיניות או הצבאיות לכישורי המנהיגות שלו ולא להשגחה הא-לוהית. האגדה שלנו מקפידה להזכיר את כל האסונות שהמלכים גרמו לעם ישראל, ומנבאת שבסוף יזנח העם את עניין המלוכה. מהצד החיובי, מלך כשר ואהוב על ה' יכול בהצלחותיו להרים קרנו של ישראל "ודבר זה הוא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם".
• אולם הבעיה המרכזית הטמונה במלוכה, מקופלת במילים "כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". הבקשה של עם ישראל להעתיק את צורות המשטר של הגויים, עומדת בניגוד להשגחה היחודית והמתמדת של הקב"ה על עמו. כשישראל ראויים לכך, מספיק להם הנהגה של שופט או נביא. המדרגה הדרושה מיהושע, שהנהיג את עם ישראל בכניסתם לארץ היא: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ [ה'] בּוֹ". כאשר העם נופל למדרגה נמוכה יותר, הוא זקוק למלך בשר ודם כמו כל הגויים. במילים אחרות, קיים יחס ישיר בין הרמה הרוחנית של עם ישראל לבין סוג המנהיגות הראויה לו. אבל באחרית הימים מבטיחה הנבואה: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".