אמנות הפשרה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (דברים פרק טז)
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
פשט הפסוק:
עם ישראל מצווה להעמיד בתי דין בארץ. אם הדיינים ירדפו אחר מידת הצדק בפסקי הדין שלהם, מובטחת לעם אחיזה איתנה בארץ.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין לב ב)
כדתניא [למדנו]: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" [בפסוק שלנו] - אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד? שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו [פגשו] זה בזה, אם עוברות שתיהן [ביחד] - שתיהן טובעות, בזה אחר זה - שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהם [ביחד] - שניהם נופלים [לתהום שבצד הדרך], בזה אחר זה - שניהם עולים. הא כיצד? [איך מחליטים על זכות הקדימה?] טעונה [שיש עליה מטען] ושאינה טעונה - תידחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה [ליעד שלה] ושאינה קרובה - תידחה קרובה מפני שאינה קרובה. היו שתיהן קרובות, שתיהן רחוקות - הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו [זו שעוברת ראשונה, תשלם לספינה המחכה תשלום בעבור זמן ההמתנה האבוד].
נקודות למחשבה:
התורה ממעטת במילים וכל מילה מיותרת דורשת פרוש מיוחד, לכן הכפילות של המילה "צדק" בפסוק שלנו חריגה ותובעת הסבר. נציג שני כיוונים אפשריים:
• הצדק הוא ערך יסוד של כל חברה אנושית. אחד הגורמים העיקרים של מחלוקות, מלחמות ומהפכות היא תחושת חוסר הצדק. בין "שבע מצוות בני נח" שניתנו לכל בני האדם, נמצאת "מצוות דינים": החיוב להקים מערכת משפט וצדק. וכפי שכתוב בפרקי אבות: "על שלשה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום". לכן, מפאת חשיבות הנושא, חוזרת התורה פעמיים על המילה "צדק". שימוש של כפל לשון כסימן לחשיבות עניין נפוצה בתורה, למשל: "וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד). בנוסף, המילה "תרדוף" מלמדת שאין להסתפק בחיפוש פסיבי של הצדק. בדוגמת צבא שרודף אחר אויב הבורח ממגע, על אדם לרצות את הצדק גם כשהיא נראית רחוקה וחמקמקה.
• אפשרות נוספת מוצגת באגדה שלנו. אנו לומדים שיש שני סוגים של צדק!
הסוג הראשון הוא צדק בית הדין המבוסס על החוקים והדינים. כאשר שני בעלי הדין עומדים לפני הדיין הם יודעים שפסק הדין ישאיר אחד זוכה והשני מפסיד. במשל של הגמרא, בודקים מה היעד של כל ספינה וקובעים שלספינה שצריכה להגיע יותר רחוק, זכות קדימה על חברתה. ברור שבמצב זה, בעל הספינה שצריכה לחכות מרגיש מפסיד למרות שהעניין הסתיים על פי אמות הדין המקובלות.
אבל קיים סוג שני של צדק והוא הפשרה. במצב ששני הצדדים בעלי זכויות שווים, או שאחד מוכן לוותר לשני, ניתן להגיע לסיכום של "win-win" כמו במקרה שלנו, שאחד יגיע ליעדו מוקדם והשני יקבל פיצוי כספי על האיחור. בחיים, אנו ניצבים לא אחת מול אינטרסים מנוגדים של אנשים אחרים. ניתן לרוב לפטור את העימות באמצעות הדין היבש, אך רצוי הרבה יותר להגיע להבנה, לפשרה ולשלום, ללא תחושת הפסד לאף צד. וזה המתכון הנכון של החיים בארץ המובטח לנו בסוף פסוקנו.
