מי עושה חסד למי? (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (דברים טו)
(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:(ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
פשט הפסוקים:
מצווה לעזור לעני בכספי צדקה, ברוח טובה וברצון. יש לעזור לו גם בהלוואה ובמילוי חסרונו.
אגדה על הפסוקים: (מדרש זוטא - רות פרשה ב)
"וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ [נעמי לרות] אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם?"...ְ "וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר... שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז". לא כתוב "עמִי" אלא "עמוֹ". ללמדך שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. הבעל הבית קונה לו מצוה אחת, העני קונה לו עשר מצות: "פָתֹחַ תִּפְתַּח" [בפסוק שלנו], "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" (דברים טו), "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" (דברים טו), "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ" [בפסוק שלנו], "וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ" [בפסוק שלנו], "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה), "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה).
נקודות למחשבה:
בפסוקים שלנו, מצווה אותנו התורה לעזור לעני ולנזקק. אין מדובר רק במתנה כספית אלא גם בהלוואה, אם העני עשוי להתבייש מקבלת מענק. יתרה מזו, התורה מצווה למילוי מחסורו, והגמרא מפרשת: "ואפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו" (כתובות סז ב'). במילים אחרות, יש למלא את כל מה שחסר לעני ולדאוג להחזרת רמת החיים שאליה היה רגיל. אך בנוסף, הפסוקים שלנו מדגישים את חשיבות של ה"איך" בנוסף ל"מה" ול"כמה". יש לתת את הצדקה בסבר פנים יפות, ברצון טוב ובשמחה. הרמב"ם מונה שמונה דרגות של מתן צדקה. הנמוכה ביותר, היא מתן כסף בעצב וסבר פנים רעות. הגבוהה ביותר, היא מתן פרנסה קבועה. וביניהם, "הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה" (הלכות מתנות עניים פרק ז).
• מה המקור של מתן צדקה בפרט ושל עזרה לזולת בכלל? האם מדובר בהחלטה של הנותן, מתוך רגש של רחמים? האם מדובר במעשה שבתחום הרשות? התורה מדגישה שמדובר במצווה המחייבת את הנותן. שורש המילה צדקה הוא "צ.ד.ק.". העניות היא תוצאה של עיוות חברתי (חוסר הצדק) שצריך לתקן. התגלגל העולם ויש אנשים שהתברכו בכסף ועליהם מוטלת החובה לעזור לנזקקים. יקל על הנותן תחושת אבדן הכסף, אם יראה אותו כפיקדון שנתנו בידיו כדי למלא את שליחותו. באופן כללי, מצווה עלינו התורה, לקיים תיקון החברה לא על ידי מערכת של זכויות הפרט, אלא על ידי מערכת של חובות המוטלים על הכלל. לא ניתן לברוח ולהגיד "יש מי שמטפל בדברים אלה". לכן מדגישה אגדתנו, שמקבל הצדקה זוכה רק בכסף, לעומתו, האיש הנדיב מזוכה במילוי מצוות רבות!
• כוונת הלב בזמן מתן הצדקה מכרעת. אם האדם נותן צדקה, כדי לצאת לידי חובת המצווה, או על מנת לקבל פרס בעולם הזה או בעולם הבא, מדובר במעשה חשוב אך רדוד. בכך הוא ממחיש שכל מה שמעניין אותו באמת הוא טובתו שלו ולא של העני. אבל הוא יכול לכוון את המעשה במטרה לעשות טוב לעני ולשמחו, בלי שום תועלת עצמית. והוא יכול אפילו לכוון לעשות בפעולתו נחת רוח לבורא, שרוצה לראות אהבה ואחווה בין בני אדם, וכוונה זו מעלה את מדרגת מתן הצדקה למקום הגבוה ביותר.
