חביב הוא השלום (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר פרק כה)
(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:
פשט הפסוק:
לאחר שפנחס הרג את זמרי בן סלוא, נשיא ישראל שזנה עם מדיינית, מכריז ה' שהוא נותן לו כשכר על מעשיו את ברכת השלום.
האגדה על הפסוק: (במדבר רבה פרשת נשא)
חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן שכרו אלא שלום שנאמר: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בראשית טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שביקש מן המקום שלום שנאמר: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי..." (בראשית כח). וכן אתה מוצא באהרן שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום שנאמר (מלאכי ב) "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם". וכן אתה מוצא בפנחס שנתן שכרו שלום שנאמר [בפסוק שלנו]: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג). וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם" (ישעיה לב). וכן לא פרע מן עמון ומואב אלא שמנע מהם שלום שנאמר: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" (דברים כג). וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום שנאמר [בברכת כהנים]: " יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".
נקודות למחשבה:
המילה "שלום" באה מהשורש ש.ל.מ.. השלום מסמל את השלמות, האחדות, ביטול הפרוד והמחלוקת. השלום הוא ערך בסיסי של היהדות . במילה "שלום" מברכים איש את רעהו, ו"שלום" הוא גם אחד משמות הבורא. השלום הוא אידיאל לאומי וגם פרטי של כל אדם.
השלום המקווה בין ישראל לעמים, ובין כל עמי האנושות יהיה הסימן המובהק של הגאולה ושל ימות המשיח כפי שמתאר הנביא: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיהו יא). אבל הדרך למציאות עולמית הרמונית זו עוברת דרך תהליך של פיוס בתוך כל אדם בפני עצמו.
אצל כל אדם נמצאים שני כוחות מנוגדים המושכים אותו לשני כיוונים הפוכים. הכוח הראשון (היצר הרע) מושך את האדם לצד החומר, הדאגה לעצמו, הגאווה והריחוק מהבורא. הכוח השני (יצר הטוב) מושך את האדם לצד הרוח, הדאגה לזולת, הענווה והדבקות בבורא. שני הכוחות נמצאים במלחמה מתמדת. לפעמים היצר הרע מנצח והאדם נכשל בחטא, ולפעמים היצר הטוב מתגבר והאדם עושה מעשה טוב או חוזר בתשובה. השלום הפנימי יושג על ידי הכנעת היצר הרע שיהפוך לשותף ליצר הטוב בעשיית רצון ה'.
וכך מבין ר' צדוק הכהן מלובלין (מגדולי החסידות) את הפסוק "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ..." (דברים כ): "הוא על היצר הרע שנקרא אויב ושונא ואין זה דרך דרש ורמז. וכמו שאמרנו במה שנאמר: 'אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי' (תהלים לח). שעיקר הפירוד ומלחמה הוא בגוף האדם בין עצמותיו על ידי החטא והיצר הרע וממילא מסתעף המלחמה מבחוץ. שיש להם קטרוג כשמוצאין שהישראל [כשרואים שליהודי] יש לו עסק ומלחמה פנימית ואליהו בא לעשות שלום שיכניס הרהורי תשובה שלימה בלב כל ישראל ויהיה שלום ביניהם מכל הענינים".
