השנאה מקלקלת את השורה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר פרק כב)
(כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:
פשט הפסוק:
בלעם, נביא אומות העולם, שהתבקש על ידי שליחי בלק לקלל את ישראל, קם בבוקר לצאת איתם לדרך וחובש אתונו בעצמו.
האגדה על הפסוק: (בראשית רבה פרשת וירא פרשה נה)
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה [גורמת לאדם לרדת ממדרגתו] ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה ככתוב "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" (בראשית כב) [כאשר יצא לדרך לעקוד את יצחק בנו], ולא היה לו כמה עבדים? אלא אהבה [של קיום מצוות הבורא] מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר [בפסוק שלנו] "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ". ולא היה לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה שנאמר: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו) [כשיצא לפגוש את אביו יעקב לאחר שנות הפרידה הארוכים], וכי לא היה ליוסף כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. שנאה מקלקלת את השורה ככתוב [על פרעה הרוצה לרדוף אחר עם ישראל שיצא ממצרים] "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ"ֹ (שמות יד), ולא היה לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת השורה. אמר רבי שמעון בן יוחאי: תבא חבשה ותעמוד על חבשה, תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מקום של מי שאמר "והיה העולם", שנאמר: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ" (בראשית פרק כב), ותעמוד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל. תבא אסרה שאסר יוסף לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה שהיה הולך לרדוף את ישראל.
נקודות למחשבה:
• שני אנשים מכובדים (אברהם ובלעם) אינם מחכים שעבדיהם יכינו להם את החמור לדרך. כל אחד רץ להכין את החמור בעצמו כדי לצאת יותר מהר. גם שני המלכים (יוסף ופרעה) בזים לכבודם, ומכינים בעצמם את מרכבתם. אברהם רץ לעשות את מצות ה' גם אם מדובר בניסיון הקשה ביותר (להעלות את בנו לקרבן). יוסף רץ בהתרגשותו הרבה לפגוש את אביו האהוב והזקן. בשני המקרים האהבה שלהם גורמת להם לעשייה בהתלהבות ובזריזות, גם על חשבון נורמות חברתיות ופגיעה במעמדם. ומהצד השני, פרעה רץ להשמיד את עם ישראל, בלעם רץ לקללו. וגם הם מוכנים לשם כך לפגע בכבודם על מנת להזיק לעם ה'. השנאה והאהבה הם שני הכוחות החזקים שבאדם. שניהם יכולים להביא את האדם לביטול עצמי, לויתור על ה"אני" כדי להגיע ליעד המבוקש. שניהם יכולים לגרום שהמטרה תקדש האמצעים.
• מדרגת האדם נמדדת על פי הכוחות שטמונות בו. אדם "גדול" מבורך בכוחות ורצונות עזים. הבחירה בידו איך להשתמש בהם. אֹתה חכמה, אֹתה התלהבות, יכולות לשרת יעדים הפוכים כפי שכתוב בספר קהלת: "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקים". ביכולתו של האדם להשתמש בכוחותיו לכיוון האהבה לבניית העולם או לכיוון השנאה לחרבן העולם. לעתים קרובות לא ניתן לשפוט מעשה של הזולת מבלי לדעת מה הייתה כוונתו באותו רגע. אֹתו מעשה (זריזות בחבישת החמור) יכול להיות סימן לקדושה ולמסירות נפש (אצל אברהם) או לרשעות וטומאה (אצל בלעם). רק ה' – "שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב" יכול להבחין ולשפוט באמת את מעשה האדם .
