ולא תתורו אחרי עיניכם (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר פרק טו)
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.
פשט הפסוק:
התורה מצווה לעשות סימן (ציצית) על ארבע כנפות הבגד על מנת לזכור תמיד את מצוות הבורא. סימן זה ימנע מהאדם להיגרר אחר מראה עיניו ורגשותיו ולעבור עבירות.
האגדה על הפסוק: (קהלת רבה פרשה א)
אמר רבי שמואל בשם רבי יצחק: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת [התלבטו האם להוציא ספר קהלת מספרי התנ"ך] על ידי [בגלל] שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות [שנוטים לדברי כפירה]. אמרו: כל חכמתו של שלמה [שלמה המלך נחשב למחברו של ספר קוהלת] כך שאמר: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ" (קהלת יא), ומשה אמר [בפסוק שלנו]: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". ושלמה אמר: "וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ", הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין? [אין דין ואין דיין?] כיון שאמר: "וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱ-לֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת יא), אמרו: יפה אמר שלמה. [למרות שתחילת הפסוק יכול היה לעורר מחשבות של כפירה, סופו חותם באמונה בהשגחת הבורא ובמערכת של שכר ועונש].
נקודות למחשבה:
יש לשים לב לקשר העמוק בין מצוות ציצית החותמת את הפרשה, לבין סיפור המרגלים הפותח אותה. המרגלים, שהלכו לתור את הארץ, הלכו אחרי מראה עיניהם, ומתוך חרדה עמוקה השתכנעו, ושכנעו את עם ישראל, שארץ ישראל היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ". לעומת זאת, באה מצוות ציצית להזהיר את האדם שלא לתור אחרי מראה העיניים. לכן, אפשר לראות במצוות ציצית תיקון לחטא המרגלים! נוכל להבין את הרעיון הזה בשני רבדים.
• ברובד האישי, רש"י מסביר על הפסוק שלנו, שכל אחד מאתנו נכשל "בחטא המרגלים" הפרטי שלו כאשר הוא עובר עבירה: "הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות". במילים אחרות, החשק לעבור עבירה מתעורר לאחר שאדם רואה דבר אסור, ומתאווה אליו. כך נהיה האדם מוכן לעבור על מצוות התורה כדי להשיג את הדבר, בין אם מדובר באשת איש, בממון הזולת או במאכל אסור. מצוות ציצית באה להזכיר לו ברגע זו של חולשת השכל לעומת העין את קיום כל תרי"ג מצוות התורה.
• ברובד הכללי, הרב אשלג מלמד אתנו שמקור כל עבירה נמצאת בכפירה מסוימת - אפילו רגעית ביותר - בהשגחת הבורא. כפי שחז"ל באגדה שלנו הבינו את הפסוק של קהלת, אדם עובר עבירה כי הוא אינו מסוגל לראות שיש דין ויש דיין. הסתר הפנים שבו שרוי האדם, גורם לו לעבור את העבירה. רש"י מסביר למה התרשמו המרגלים ש- "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא": "בכל מקום שעברנו מצאנום [ראו את תושבי הארץ] קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו [למרגלים] . המרגלים הלכו לאחר מראי עיניהם, ובשל חוסר אמונה בהשגחת הבורא פרשו באופן סובייקטיבי מציאות שכולה מכוונת לטובת עם ישראל כמציאות שלילית וקודרת. מצוות ציצית באה לתקן פגם זה, ולהזכיר לאדם שהשגחת הבורא היא תמיד לטובה בניגוד למראה עיניים השטחי והרגעי. לכן מבקש דוד המלך לזכות במדרגה של פקיחת העיניים, של ראית הצד הפנימי והנסתר של המציאות: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט).
