העניות כמוות (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר פרק יב)
(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:
פשט הפסוק:
מרים נענשת לאחר שאמרה לשון הרע על משה רבינו, ונהית מצורעת. אהרון מתחנן למשה שיתפלל עבורה על מנת שתתרפא מצרעתה הנחשבת כמיתה.
האגדה על הפסוק: (עבודה זרה דף ה עמוד א)
דתניא [למדנו], רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המוות שולט בהן, שנאמר: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב), חבלתם מעשיכם "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב)... מאי [מה היא] מיתה? עניות. דאמר מר [כפי שאמרו]: ארבעה חשובים [נחשבים] כמתים, אלו הן: עני, סומא [עיוור], ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני, ככתוב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" (שמות ד) ומאן נינהו? [מי הם?] דתן ואבירם , ומי מתו? [וכי מתו?] מיהוי הוו [הם נשארו בחיים] אלא שירדו מנכסיהם; סומא, ככתוב: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג); מצורע, ככתוב: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת" (בפסוק שלנו); ומי שאין לו בנים, ככתוב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל).
נקודות למחשבה:
המוות מוכרת לנו כתחנה הסופית של חיינו עלי אדמות וכמצב ביולוגי של הפסקת פעולותיו של הגוף והתפרקותו. המוות מפחידה את רובנו כי היא מסמלת את סוף המוכר, והכניסה לתחום הלא נודע, ל"עולם האמת". לעומת זאת, מרומז באגדה שלנו סוג אחר של מוות, שקורא למרות שהאדם ממשיך לתפקד, לחשוב, ולפעול. הגמרא שלנו מסכמת מצב זה במושג אחד: עניות. בעזרת ארבע סוגי "עניים" המוזכרים אצלנו (העני מכסף, העיוור, המצורע, והאדם שלא ילד ילדים) ננסה להציע הסבר רחב יותר של המילה "מוות".
• נקודת הסתכלות ראשונה מתבססת על היותו האדם יצור חברתי. האדם כדי לחיות זקוק לחברה, לזולת, לכלל. לכן כל מצב המנתק את האדם מכוחות החיות של החברה האנושית נחשב עבורו כמבוא למוות ולחידלון. בהקשר זה, נבין את מקומם של העניים שהזכרנו. העני מממון מתקשה לתפוש את מקומו בחברה בשל מלחמת הקיום המתמדת שלו. העיוור נמנע מלנווט את עצמו בחברה ובעולם, ומנותק מנתחים עצומים של הידע האנושי. המצורע (שנענש על לשון הרע) מוחרם מהחברה וחייב לשבת בודד מחוץ למחנה. לאדם ללא ילדים נשללת האפשרות להיות שותף בבניין האנושות ברמה הבסיסית ביותר (המילה בן משורש בניין).
• ניתן להציע כיוון נוסף ועמוק יותר על פי תורת הקבלה של הרב יהודה אשלג. על פי שיטה זו, מקור "החיים" הוא הבורא עצמו המגלם הטוב המוחלט. כל מי שדומה לבורא, יותר מחובר ודבוק בחיים. כל מי ששונה יותר מהבורא, יותר "רחוק" ממקור החיים ונקרא מת. הרצון לתת לזולת, לעשות חסד, "מקרב" את האדם לבורא - לחיים. ההתעסקות עם עצמו, האגואיזם, מחריקים האדם מהבורא החי ו"מקרב" אותו למוות הרוחנית. ארבע המצבים של העניות שפגשנו לעיל כופים על האדם להתרכז בעיקר בעצמו. העני מממון רץ ומשתדל כל היום לפרנסתו הדחוקה. העיוור ממוקד במניעת הסכנות הרבות האורבות לו ביום – יום. המצורע טרוד בתהליך התשובה ועל טהרתו מהנגעים שלו. וכמובן כולנו מכירים את מצבם האומלל של זוגות ללא ילדים שמקדישים את כל כוחותיהם ומרצם להביא ילד לעולם על חשבון כל השאר.
