שותפות עם הבורא (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (ויקרא כו)
(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
פשט הפסוקים:
אם בני ישראל ישמרו את מצוות ה' אז יקבלו שפע ברכות בארץ.
האגדה על הפסוקים: (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א)
תנו רבנן [למדו חכמנו]: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" [בפסוק שלנו] אין "אִם" אלא לשון תחנונים. וכן הוא אומר: "לוּ [ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי (מלבי"ם)] עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ כִּמְעַט [תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה' (מלבי"ם)] אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" (תהלים פא). ואומר: "לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם: וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי" (ישעיהו מח).
נקודות למחשבה:
בקריאה ראשונית ניראה ששני הפסוקים שלנו מתמצתים את המנגנון הכולל של הנהגת העולם על פי שכר ועונש, בדומה למלך המפרסם את ספר החוקים לנתיני הממלכה: אם תתנהגו על פי משפטי ותהיו לנתינים נאמנים, אדאג לפרנסתכם ולקיומכם ככלל וכפרטים. אבל אם תמרדו בי, אני אעניש אתכם בכל חומרת הדין. מוטיב מרכזי זה באמונה היהודית בא לידי ביטוי בפרשה השניה של "שמע ישראל": "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא).
• בניגוד לפרשנות זו, דורשת אגדתנו את המילה "אם" כביטוי לבקשה ותחינה, ומביאה אותנו למסקנה מפתיעה: הקב"ה אינו כופה עלינו את חוקי ממלכתו ואת מנגנוני האכיפה שלהם, אלא מתחנן לפנינו שנסכים לקיים אותם! באותו הקשר קורא הזוהר הקדוש את המצוות בשם "עצות". נרמז כאן מושג מרכזי בתורת הסוד והחסידות. האדם הוא שותף לה' בהשלמת הבריאה ובשכלול כל המציאות. לכן, באה המילה "מצווה" מלשון "ציווי" אך גם מרמזת על הלשון "צוות". תכליתו של הבורא היא להיטיב ולהנעים לכל הנבראים. הטוב המוחלט שאפשר לקבל ממנו הוא להגיע למדרגה של ידיעת ה', המאפשרת לפרוץ את המסכים הרבים המסתירים את ההנהגה האלוקית בעולם, ולהכיר שכל דבר הקורה לכלל ולפרט הוא חלק מתוכנית זו. אך כדי להגיע למדרגה זו על האדם לזכך את רצונו וליעד את כוחותיו לכך.
• הקיום של מצוות ומעשים טובים נקרא בלשון הקבלה "אתערותא דלתתא", בארמית - התעוררות מלמטה. תנועה זו - מלמטה למעלה – גורמת תגובה מקבילה מלמעלה כלפי מטה של ירידת השפע האלוקי לעולם הנקרא "אתעררותא דלעילא" – התעוררות מלמעלה. נפתח לנו פתח להבנה שונה של מערכת שכר ועונש בעולם. האדם אינו נתון לחסדיו של שופט מנוכר שגוזר את דינו. אדרבא, הוא הוא שקובע את גורלו במו ידיו! הכל תלוי באיזו מידה הוא מאפשר במעשיו לשפע האלוקי (השכר) להתפשט לעולם ואליו, או עד כמה הוא מונע מאותו שפע להתגלות, ובכך משאיר מקום פנוי להשתוללות של הסבל, הרוע והייסורים (העונש). ואולי זה הסוד של המושג שהקב"ה נוהג עם אדם "מידה כנגד מידה". מסביר השל"ה הקדוש [מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17] על הפסוק של תהילים "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ": "הקדוש ברוך הוא הוא צלו של אדם התחתון, מה הצל הזה כשאתה בוכה הוא כנגדך, וכשאתה שוחק לנגדך, כן הקב"ה כביכול הוא צלך, ובהתעוררות התחתון נתעורר למעלה ממש שווה."
