וכי ימוך אחיך (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (ויקרא פרק כה)
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: (לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: (לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
פשט הפסוקים:
אנו מצווים לתמוך כלכלית בעניים, ואם מלווים להם כסף, אסור לקבל על כך ריבית.
האגדה על הפסוקים: (מדרש תנחומא פרשת משפטים)
אמר דוד לפני הקב"ה: רבון העולם "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים" (תהלים סא) [פרוש:] תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים [שלא יהיו בעולם עשירים וענייים], אמר לו [הקב"ה] אם כן [כתוב בהמשך באותו פסוק] :"חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ",[פרוש:] אם יהיו כלם עשירים או עניים מי יוכל לעשות חסד? "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב), אם השאלת אותו לא תדחקנו: לא תראה לו שדה וכרם או בית ותאמר לו טול ממני עשרת רבוא [כסף] ותעשה פרקמטיא [סחר] וכתוב לי [תמשכן] על שדך ועל כרמך ועל ביתך, ולמחר הוא מפסיד ותטול את כרמו. מכאן אתה למד שכל מי שמלוה ברבית אינו ירא מן הקב"ה שנאמר (ויקרא כה) "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ" ... רבותינו אמרו: אלו עוברים בלא תעשה [איסור מהתורה]: המלוה והלוה והערב והעדים והסופר. לפיכך כלן לוקין [מקבלים עונש מלקות], ומנין שהלוה לוקה? דכתיב לא תשיך לאחיך [איסור לתת ריבית למלוה] (דברים כג). למה רבית דומה למי שנשכו נחש? לא הרגיש לומר מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט [שהוא מתנפח] עליו, כך הרבית אינו מרגיש עד שהיא מתבטבטת עליו.
נקודות למחשבה:
האיסור החמור של הלוואה בריבית (החל גם על הלווה וגם על המלווה) אינו פשוט לנו, החיים במציאות שכל כלכלת העלם מבוססת על אשראי בריבית.
• סיבה ראשונה לאיסור נובעת ממקום העני בהשקפת היהדות. כפי שההגדה שלנו מסבירה, העשיר אינו עושה "טובה" לעני כאשר הוא תומך בו או נותן לו צדקה. הצדקה היא חובה הבאה לתקן מצב חברתי שבו יש אנשים שלא זכו בשפע של העלם. כפי שבמשפחה אח יתמוך באח אחר השרוי בקשיים כלכלים, כך גם בין בני ישראל. הרמב"ם מונה מדרגות שונות למצוות צדקה והלוואה לעני נמצאת בין הגבהות שבהן (כי כך נמנעת הבושה מהמקבל). ביסוד, נמצא שהלוואה היא מעשה של חסד הכלול במצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". מעשה חסד זה הוא על הצד של האמת (מחויב המציאות). לכן מי שדורש ריבית כשכר על קיום מצווה זו חוטא לה'.
• סיבה נוספת לאיסור ריבית טמונה אולי במהות העמוקה של הכסף בעולם. האדם המאמין רואה את עצמו כאורח חולף בעולם הזה. העלום נברא עבורנו ועומד לרשותנו לקיום שליחותנו בחיים, אך במקור הוא נשאר רכוש של הבורא. באותה מידה יש להתייחס לרכוש החומרי ולכסף של האדם בחייו: מדובר בהלוואה שאנו מקבלים מהבורא על מנת לפעול בעולם, ושאנו מחזירים כאשר אנו מסתלקים מהעולם. כפי שאנו מקבלים הלוואה זו ללא ריבית כך אסור לנו לבקש ריבית! על אותו משקל היהדות רואה בגוף האדם פיקדון לשימוש קצוב שצריכים להחזיר בסוף. ולכן גם אסור לחבל בו, או לסחור באבריו...
