להיות עבדים לה' (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (ויקרא כה)
(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם:
פשט הפסוק:
היחס שבין הקב"ה לעם ישראל דומה ליחס בין אדון לעבדו.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א)
שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם א-להיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום. אמר לו: [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהינום! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וצווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרויים עבדים, שנאמר [בפסוק שלנו]: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים". אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים, וצווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון [מתנה] משגר לו? ואנו קרויים בנים "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (דברים י"ד). אמר לו: אתם קרויים בנים וקרויים עבדים, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים בנים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרויים עבדים.
נקודות למחשבה:
טורנוסרופוס הרשע מנסה להקניט את צדקת הנהגתו של הקב"ה בפני רבי עקיבא וטוען שאם הבורא רוצה שיהיו עניים בעולם, אל לאדם להתערב ולפרנסם, כי זו גזירה הדומה לרצון האדון להעניש את עבדו. עונה לו רבי עקיבא כי כל יהודי נחשב כמו בן של הקב"ה, ולכן שמח ה' שאנו מרחמים על הבנים שלו גם אם הוא גזר עליהם את עניותם. ומסכמת אגדתנו שהיחס של הקב"ה לעמו אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם להתנהגותנו. אם אנו מתנהגים בהתאם לתורה ולמצוות, אנו מקבלים יחס של אב לבניו עם אהבה ורחמים, ואם חס ושלום סוטה עם ישראל מדרך הישר נחשבים אנו כעבדים, ומקבלים יחס המונהג על פי שורת הדין.
• המתח בין מעמד העבד למעמד הבן בולט במיוחד בתפילה של הימים הנוראים, בה אנו קוראים לקב"ה בשני כינויים נפרדים ואולי אף הפוכים בו זמנית: "אבינו מלכנו". מילות תפילה זו נעות בין בקשות אינטימיות של בן לאב; "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַלֵּא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע", לבין תחנונים המבטאים ריחוק ושפלות; "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לא לְמַעֲנֵנוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְהוֹשִיעֵנוּ". נראה לומר, שאנו שואפים לזכות במדרגה של "בָּנִים אַתֶּם לַה'" המבטיחה עבודת ה' מאהבה וקרבה, לעומת מעמד העבד, העובד ה' מיראת העונש או תקווה לשכר.
• אך מצד אחר, עבד ה' האמיתי השיג מדרגה גבוהה ביותר! כמו שהעבד מבטל את בחירתו החופשית והופך להיות כולו לרשות צרכי האדון, כך גם היהודי השואף לדבקות עם הבורא, מיישם את דרישת חז"ל: "עשה רצונו כרצונך". אם כל פעולות האדם במחשבה, דיבור ומעשה, מכוונות לעשות נחת רוח לבורא, יכול הוא להתקרב למדרגת משה רבינו שהשיג את קרבת א-להים הגדולה ביותר, ונקרא: "עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב). באופן פרדוקסלי מי שכל הזמן משעבד את כל מהותו להקב"ה זוכה לחירות מדאגות וחבלי העולם הזה, ויכול להתמסר לידיעת המציאות הרוחנית והנצחית, ועל זה כתוב: ""וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת": אל תקרא חָרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו).
