מ"ט מדרגות הטומאה (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (ויקרא פרק כג)
(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה':
פשט הפסוקים:
מיד לאחר השבת (חג הפסח) מצווים בני ישראל לספור שבע שבועות, ובתום הספירה, היום החמישים הוא חג השבועות.
האגדה על הפסוק: (ספר הזהר פרשת אמור צז – תרגום מארמית – הרב אליהו כי טוב)
בוא וראה, כשהיו ישראל במצרים, ברשות אחרים [המצרים] היו. והיו דבוקים בטומאה, כאישה היושבת על ימי טומאתה [בזמן שהיא נידה]. לאחר שנימולו, נכנסו לחלקו של הקדוש-ברוך-הוא, החלק שנקרא 'ברית'. כיון שנדבקו בו, פסקה הטומאה מהם, כאישה הזו בשעה שדם הטומאה פוסק ממנה. לאחר שפסק ממנה, מה כתוב בה? – "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא טו), אף כאן, כיון שנכנסו לחלקו ולברית קֹדשׁ, פסקה הטומאה מהם; אמר הקב"ה, מכאן ואילך עשו חשבון ימים לטהרתכם – "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם". לכם - דוקא, ככתוב: "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים", "לָּהּ" - לעצמה; אף כאן "לָכֶם" - לעצמכם. ולמה? בשביל להטהר במים העליונים הקדושים, ואחר יבואו להזדוג עם המלך ולקבל תורתו. שם - וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, כאן - שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת. למה שבע שבתות? בשביל שיהיו זוכים להטהר במים של אותו הנהר שנמשך ויוצא, והוא נקרא 'מים חיים' [התורה, על שם שהטהרה היוצאת ממנה, נמשלת למים].
נקודות למחשבה:
אנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר, ומוסיפים כל ערב יום נוסף על קודמו. על אף שהתורה לא פרטה לנו את טעם המצווה הזו, הספירה הזו תוחמת את התקופה המפרידה בין חג הפסח לחג השבועות: התאריך של פסח ידוע וקבוע (ט"ו ניסן). התאריך של חג השבועות אינו נקוב בתורה, אלא מוגדר כיום החמישים לאחר פסח. ניתן לראות שפסח ושבועות מחוברים בחטיבה אורגנית אחת באמצעות ארבעים ותשעת ימי הספירה. ספר הזהר, שהוא שורש תורת הסוד ביהדות, מאיר לנו את הטעם הנסתר של הספירה:
• בעת עבדות מצרים היו בני ישראל שרויים במ"ט (ארבעים ותשע) מדרגות הטומאה. הגאולה של פסח והמילה סימנו את השחרור מעולם הטומאה ואת הכניסה לעולם הטהרה. אך גם בעולם זה קיימות מ"ט מדרגות שיש לעלות עד להגעה למדרגת הקדושה הנעלה ביותר המתאימה לקבלת התורה. מ"ט המדרגות הם מ"ט ימי הספירה, שבכל יום מתוקן עד צד במידות האדם.
• הזוהר לומד את מהות תהליך ספירת העומר מתהליך שעובר על אישה נידה. הלימוד מתאפשר כי בשני המקרים משתמשת התורה בביטוי דומה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" [בספירת העומר] - וְסָפְרָה לָּהּ [בספירת ימי הטהרה של הנידה]. ההקבלה ברורה: זמן הדם של האישה הוא כנגד זמן טומאת מצרים, הפסקת הדימום היא כנגד יציאת מצרים, תקופת ספירת "שבעה ימים נקיים" היא כנגד ספירת שבעה שבועות של ספירת העומר. המקווה והאיחוד עם הבעל הם כנגד מתן תורה והמפגש של עם ישראל ואלקיו במעמד הר סיני.
