תורת חיים (יואל אופנהיימר)

הפסוק של הפרשה:  (ויקרא יח)

(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה':

 

פשט הפסוק:

על ישראל לשמור את מצוות ה' כדי לזכות בחיים.

 

האגדה על  הפסוק:  (דברים רבה  פרשת ואתחנן)

[בסוף נדודי העם במדבר גזר ה' על משה שיעלה להר נבו וימות שם, ולא יכנס לארץ ישראל] התחיל משה מתחנן לפני הקב"ה [שייתן לו להיכנס לארץ ישראל]  (...) [ואמר לו:] אתה אמרת לי "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" [בפסוק שלנו], ועשיתי אותם [את המצוות], ואמרת לי "וּמֻת בָּהָר" (דברים לב) , אמר לו הקב"ה "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם" - בעולם הזה, "וָחַי בָּהֶם" - לעולם הבא.

 

נקודות למחשבה:

התורה מקשרת בפסוק שלנו בין קיום המצוות לבין מושג החיים הרמוז במילים "וָחַי בָּהֶם". נתבונן בשלשה כיווני הבנה של חיבור עמוק זה.
• שמירת החיים עולה על קיום המצוות. הגמרא מסבירה על הפסוק שלנו: "וחי בהם - ולא שימות בהם" (יומא, פה ב). במילים אחרות, שמירת החיים היא ערך קדוש ועליון, הפותח אפשרות להמשיך ולקיים עוד מצוות בעתיד. לכן, רק במקרה של שלושה איסורים חמורים (גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה) חובה להיהרג ולא לעבור עבירה. בכל המקרים האחרים (שבת לדוגמה), חובה לעבור על איסור כדי להציל נפש.
• תורה ומצוות הם החיים של עם ישראל. תורת חיים, משמעותה תורה שמקיפה את כל מעגל החיים, מהלידה עד הקבורה, דרך חיי המשפחה, תרבות הפנאי, משא ומתן בעסקים, צדק חברתי ועוד תחומים רבים. חיים מבוססים על תורה ומצוות, הם חיים בעלי משמעות, חיים שבהם כל רגע ביום יכול להיות הזדמנות של חיבור עם הרוח. אפשר להפוך את הדברים השגרתיים והפשוטים של היום - שינה, אכילה, עבודה, דיבור ומחשבה - לפעולה קדושה. ברובד של האומה, התורה היא חומר הדלק המניע את פעולת עם ישראל בעולם, אבל גם החמצן המשמר אותו מדוד לדור. התורה נמשלת במקומות רבים למים, כפי שרש"י מסביר על המילים "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב): "תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר זה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו [לשון נטיפה] השמים טל ומטר". וכמו שדגים מתים מחוץ למים, כך יהודים המתנתקים מהתורה, מאבדים את זהותם וחיותם (ברכות סב).
• על ידי קיום תורה ומצוות זוכים בחיים. עוד ניתן להראות ש-"וחי בהם" הוא גמול על "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי". ואז, מתבארת טענתו של משה רבנו באגדתנו, שבמקום חיים כשכר על קיום מצוות, הוא מקבל ציווי לעלות להר נבו ולמות שם! ותשובתו של הקב"ה מרמזת על המובנים השונים של מילת "חיים"... בפרושו על הפסוק שלנו, מבחין רבנו בחיי בין שלושה סוגים של "חיים" כשכר על קיום תורה ומצוות, כל אחד על פי מדרגת וכוונת עבודת ה' של האדם. אם עבודת ה' היא על מנת לקבל פרס בעולם הזה, אז אולי ירוויח חיים טובים כאן ועכשיו, אבל כל זה יאבד ביום המוות. אם יעבוד על מנת לקבל פרס בעולם הבא, אז רק החלק הנפשי שלו יקבל חלק בחיי הנצח לאחר המוות. אך המדרגה הרצויה של עבודת ה' היא עבודה לשמה – שלא על מנת לקבל פרס. זו עבודה  מאהבה, ובעזרתה זוכה האדם בדבקות בבורא, מקור כל החיים וכל השפע. במצב זה הוא זוכה למצב של "עולמך תראה בחייך" (ברכות יז), שהוא קיום המצוות וזכייה בחיים הנצחיים בעת ובעונה אחת, כבר בעולם הזה ממש.
 

הדפסה