קדש עצמך במותר לך (יואל אופנהיימר)

הפסוק של הפרשה:  (ויקרא פרק יט פסוק ב)

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם:

פשט הפסוק:

ה' מצווה את בני ישראל להיות קדשים כפי שהוא קדוש בעצמו. 

האגדה על  הפסוק:  (ויקרא רבה פרשה כד )

רבי אבין אמר תרתין רבי אבין אמר: משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים [שאינם שותים יין] ומהם שכורים [שתיינים]. לעת ערב בא ליתן שכרם. נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד [נתן לשתיינים שכר כפול מזה של הנזירים].  אמרו לו [הנזירים] אדונינו המלך לא כלנו שמרנו כאחד? מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד? אמר להם המלך אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד. כך העליונים לפי שאין יצר הרע מצוי בהם קדושה אחת שנאמר: (דניאל ד) "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא". אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו ככתוב: " דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".... וכתוב: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (ויקרא יא)

נקודות למחשבה:

הקדושה היא יעודו של עם ישראל בעולם. שאיפתנו למדרגת הקדושה נובעת מקדושת הבורא עצמו. הוא קדוש ואנו מבקשים להדמות אליו. אבל מה המשמעות של המושג קדושה?
• רש"י מסביר על הפסוק שלנו: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה." יש בתורה מצוות עשה (ציווים) ומצוות לא תעשה (איסורים). בעיני רש"י, אם האדם יכבד את איסורי התורה  ויפרוש מהעבירה הוא יגיע לקדושה. אמנם, האגדה שלנו מלמדת שגם לפי הגדרה זו, קיימת יחסיות במדרגת הקדושה. השתיין הנמנע מהיין זוכה למדרגה גבה יותר מהנזיר באותו מצב. כך גם אדם, שנמנע מעבירה שהיה רגיל איליה, "קדוש" יותר מאדם שלעולם לא נפל באותו חטא או תאווה. וכפי שאמרו חכמנו: "מקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד ב).  
• הרמב"ן מקשה על גישת רש"י וכותב: "והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו [יחסי אישות] ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר, ... והנה יהיה נבל ברשות התורה! [יתנהג בצורה מגונה בלי לעבור איסור מן התורה]. אכן, קיים תחום גדול ואפור שאינו אסור לאדם, ונקרא תחום המותר. אדם שיזלול בכל ארוחה כמויות של בשר ויין כשר על פי דין, אינו עובר על שום איסור של התורה, אבל האם אפשר לקרוא לו קדוש? להיפך, הוא נקרא "נבל ברשות התורה"! לכן, הקדושה האמיתית נבחנת דווקא בתחום המותר – הנתון לשיקול הדעת שלנו- כפי שהגמרא אומרת: "קדש עצמך במותר לך"(יבמות כ א). דוגמה מהחיים: אם יש לי כמה שעות פנאי, אני יכול לשבת בבית ולקרוא ספר טוב מבלי לעבור על איסור כל שהוא. אבל באותו זמן הייתי  גם יכול  להתנדב, ולנצל את זמני לטובת אדם אחר. עבור רובנו, האיפוק, הסתפקות במועט וניצול הזמן הפנוי לטובת האחר הם הדרכים הבטוחות להגיע  לקדושה.  
 

הדפסה