ברית מלח וברית ייסורים (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (ויקרא פרק ב)
(יג) וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
פשט הפסוק:
מצווה להוסיף מלח על כל קרבן.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א)
מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם - עבד יוצא בהן לחרות [מצוות שחרור עם פיצוי של עבד כנעני שאדונו היכה וגרם נזק לאבריו], ייסורים שממרקים כל גופו של אדם - על אחת כמה וכמה. והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית בייסורים; נאמר ברית במלח, ככתוב [בפסוק שלנו] "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", ונאמר ברית בייסורים, ככתוב: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" (דברים כ"ח). מה ברית - האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור בייסורים - ייסורים ממרקין כל עונותיו של אדם.
נקודות למחשבה:
אוכל ללא מלח נקרא "תפל" ככתוב: "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח" (איוב ו). והמילה "תָּפֵל" קרובה למילה "טָפֵל" – דבר משני בחשיבותו, שהוא לוואי שנצמד לעיקר. ציווי התורה להוסיף מלח לכל קרבן בא לחנך את האדם בנוגע לערך הקרבן, שצריך להיות ערב וטעים לאכילה כמו המזון שהוא אוכל. בלשון העברית, הטעם הוא תחושה של ערבות לחיך, וגם משמעות ועיקר הדבר. ולכן, הוספת המלח מרמזת על חשיבות הוספת "טעם" וכוונה, מעבר לצדדים הטכנים – ההלכתיים שלה. עקרון זה חשוב לעבודת הקרבנות בפרט ולכל המצוות בכלל. קרבן הוא מלשון "קרב", ודרכו צריך האדם להתקרב לה', וגם להשלים תהליך של תשובה וקבלת מחילה על חטאיו. על כל פנים, התגלגלה מצווה זו עד לימינו. במרכז הבית היהודי, הנחשב מקדש מעט, עומד השולחן הדומה למזבח, ועליו אוכלים הסעודה הנחשבת לקרבן. לכן, כאשר אנו פותחים בארוחה עם אכילת לחם, עלינו לטבול אותו במלח.
• על פי הרש"ר הירש, למלח תכונות מיוחדות ומשלימות. מצד אחד, כשזורעים אותו על האדמה, הוא מונע צמיחה ושינוי. וארץ שלא מצמיחה גידולים נקראת "אֶרֶץ מְלֵחָה" (ירמיהו יז). אבל אותה תכונה עצמה מקנה לו סגולה של שמירה והגנה על המזון, על ידי מניעת התרבות חידקים העלולים להביא לרקבון ואבדון. ובהקשר זה מובן הכינוי של המלח בפסוק שלנו – "מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ". גם הברית בין הקב"ה לעם ישראל דורשת מצד ישראל התמדה וציות לתורה נצחית ללא שינוי וסטיה. אך בתמורה מבטיחה הברית לשמור על עם ישראל במהלך ההיסטוריה הסוערת שלו, על אף כל האוייבים, הקשיים, והאתגרים העומדים בדרכו.
• המלח מסמל, אם כן, מציאות מורכבת, הבנויה משתי תכונות הפכיות. ובלשון רבינו בחיי: "יש בעצם המלח כח המים והאש, שהם כנגד שתי המדות שבהם קיום העולם, והם מדת רחמים ומדת הדין". טבע מורכב זה של העולם מבוסס על המדרש: "כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, עלה במחשבה לברוא אותו במדת הדין, ראה שאינו מתקיים בו, הקדים מדת רחמים ושתפה עם מדת הדין" (בראשית רבה פי"ב). לענייננו, הדם הנמצא בבשר רומז לכוחות הדין הקשים. ועל מנת להכשיר את הבשר לאכילה, עלינו למלוח אותו כדי לאפשר יציאת הדם ממנו. ולמרות חריפותו של המלח, גורם הוא - בלשון אגדתנו - "להמתקת" הבשר. גם לייסורים הבאים על האדם, על כל חריפותם ומרירותם, יש צד של טוב ותועלת. הם גורמים לנו לעצור, להתבונן, ולערוך חשבון נפש, ולחזור אל ה'.
