ויתייצבו בתחתית ההר - חירות מול כפייה (יואל אופנהיימר)
בעניין ערך החרות מול קבלת עול מלכות שמיים "בכפייה" ידועה העמדה שמציגה הגמרא כביכול על הפסוק של הפרשה שלנו: "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר". כביכול אומר הקב"ה לעם ישראל: "אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".
והקושיות ידועות. ביניהן, מה הערך של קבלת תורה בכפייה? איך זה יקרא ברית (כפי שמציין הרב יואל בן נון)? וגם, מה הפרוש המילה 'שם'? למה לא כתוב 'כאן'? מה מיוחד במושג גיגית? ועוד...
אני מציע (בעקבות בעל הסולם) שהמושג של בחירה חופשית אצל האדם אינו מוחלט אלא יחסי. זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא הגאולה (גמר התיקון בשפת הקבלה), אינה דבר הנתון לבחירת הנבראים. יתרה מכן, מכיוון שאין הפרש אצל ה' בין רצון לביצוע כמו אצלנו, הסוף "כבר כאן". זו מציאות דטרמיניסטית לחלוטין. מטרת הבריאה היא שהאדם והאנושות יגיעו לדבקות בבורא, ושכוח האהבה הא-לוהי יהיה הערך האוניברסלי שיחבר בין אדם לאדם ובין אדם לבורא. ולכן התורה היא הווקטור המתאים לתנועה זו כי "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" – זה כל התורה כולה.
הבחירה שנותנים לאדם היא איך להגיע ליעד זה. או דרך ייסורים ומוות או דרך תענוג וחיים. מה הפירוש? בעל הסולם מדבר על שתי הדרכים לבחירה להגיע ליעד המוכתב מראש: דרך תורה (שהיא להבנתי הסכמה למטרת הבריאה, קבלת ברית על התכלית) או דרך ייסורין (שהיא שלילת התכלית והברית, ותפיסה ניהיליסטית לקיום האנושי. בהקשר זה קראתי אצל הרב זקס שהמחשבה שהטרידה רבות את טולסטוי וגרמה לו למהפך רוחני הייתה: "אני לא מוצא סיבה אחת הגיונית למה לא להתאבד").
ההבדל בין שתי הבחירות הוא שמקבל הברית התכליתית יכוון את כל חייו להתקדמות אל עבר המטרה, ויראה משמעות בכל מעשיו וקיומו, ויסכים שהתורה והמצוות הן הווקטור הכי בטוח להגיע לתכלית של הברית. הוא מתקדם ליעד "מקדם" – מתוך רצון ומודעות. וכידוע אין טוב בקיום אם לא ניתן למצוא בו משמעות.
לעומת זאת, ההולך דרך ייסוריו נטול כל משמעות עמוקה למעשיו, והוא טועם טעם של מוות ומרירות. והוא כמובן שולל צורך בווקטור בהעדר תכלית.
איך יגיע בכל זאת לתכלית? בעל הסולם מסביר שהאדם (והאנושות) נדחף לשם בעל כורחו וללא מודעות – "מאחור" . זה קורה כי האנושות מתפתחת על דרך ניסוי וטעייה, וכל הזמן מתקנת את מצבה על ידי בריחה מסבל ורדיפת תענוג.
יוצא לנו שיש פה כפיה של גיגית דווקא! הצעה המשלבת פתיחות וסגירות. כפי שבגיגית ההפוכה יש חלל פתוח אבל המאפשר סוג של תנועה חופשית של הנמצאים תחתיה, היא סוגרת אותם בגבולות גם יחד (גם בחירית וגם דטרמיניסטית). ניתן לקבל את התורה ואז ולחיות עם משמעות (חיים) או לדחות אותה ולחיות בלי משמעות (מוות, קבורה). שם תהיה קבורתכם אם תבחרו לחיות ללא תכלית וברית. בדרך האחרת, הלא טובה, הרחוקה ממני ומהברית, שם.
אפשר להתקדם עוד צעד אחד קדימה לכיוון של 'מפנה', ולהגיד שאותה סיטואציה קורית לכל אחד מאתנו ברגע קבלת התורה שלו יום יום, דקה דקה. לקבל ברצון חופשי ומתחדש תורה של תכלית פנימית, ושותפות של ברית, או תורה ללא תכלית משותפת, שהיא רק תביעה לקיום מצוות כפויות לנו מרצון חיצוני.
וזאת כנראה הבחירה האמתית שעומדת לפתחנו.
