מה הוא קידוש השם? (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (ויקרא י)
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:
פשט הפסוק:
ביום חנוכת המשכן הקריבו שני בניו של אהרון אש שלא צווה ה'. אש ירדה ושרפה אותם בתוך המשכן. משה מודיע לאהרון על מות בניו ומסביר שהם מתו על קידוש השם, אהרון שותק.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטו ב)
כתוב [בפסוק שלנו], "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", אלא למ"ד זו פרישות בכורות, היכא רמיזא [ואיפה זה רמוז בתורה]? ככתוב: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט), אל תקרי "בִּכְבֹדִי" אלא "במכוּבדיי". דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידע [משה מי אמור למות], עד שמתו בני אהרן. כיון שמתו בני אהרן, אמר לו [משה לאהרון]: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה. כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר, שנאמר: [בפסוק שלנו] "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".
נקודות למחשבה:
תורת ה' היא תורת חיים, ככתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח), וחז"ל מוסיפים במקום: "ולא שימות בהם" (יומא פה ב). במילים אחרות, בכל פעם שקיימת סתירה בין קיום מצווה לשמירה על החיים, מותר ואף חובה לעבור על המצווה. אך גם לקדושת החיים יש גבול, ולערכים מסוימים יש עדיפות עליה, כפי שהגמרא מפרטת: "כל עבירות שבתורה, אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים" (סנהדרין עד א). שלש עבירות אלו מסמלות את המדרגה השפלה ביותר שאליה ניתן ליפול, במישור של אדם כלפי עצמו (גילוי עריות), כלפי הזולת (רצח) וכלפי בוראו (עבודה זרה). מצוות "קידוש השם" מלמדת שהמוות עדיף על עבירות השוללות את עצם מהות החיים. אין ספור יהודים במהלך הדורות מסרו את נפשם באהבה כדי לשמור עיקרון קדוש זה. קידוש השם מסמל אכן את היכולת הגבוהה ביותר לבטל את ה"אני" מול האלוקות.
• אבל ל"קידוש השם" משמעות רחבה יותר והיא כל דבר הגורם להגדלת אהבתו או יראתו של הקב"ה בעולם. כל אדם יכול כל יום "לקדש את השם" במעשיו הטובים, התנהגותו הישרה ודיבורו הנקי. אם יאמרו עליו: "פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו וכמה נאים מעשיו" הרי זה קידוש השם גדול.
• במבט ראשון, נראה שהמוות הטרגי של בני אהרון הטהורים בזמן שמחת חנוכת המשכן ובמקום הקדוש ביותר לעם ישראל הוא היפוכו של קידוש השם! בעל "תורה תמימה" מסביר על הפסוק שלנו: הייתה סכנה גדולה שהעם יחשוב שעבודת המשכן מכפרת על כל העונות ושניתן לוותר על שמירת המצוות. מות נדב ואביהו – אנשים נבחרים שבאומה - על מעשה הזדון שלהם, בא ללמד שעבודת המשכן מכפרת רק על חטאים שנעשו בשגגה, וזה בעצמו קידוש השם. ואולי, ניבאו גדולי הדור האלה מה יקרה, והחליטו לעשות מעשה, ולמסור את נפשם כדי שכל העם ידע ויזהר? ובמקרה זה קיימו את מצוות קידוש השם בכל מובניו... על כל פנים, תגובתו החרישית של אהרון מבטאת את הבנתו של גדולת המעשה של בניו והשלמתו איתו.
