תוכו כברו (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (ויקרא פרק יא פסוקים ג-ז)
(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל ... (ה) וְאֶת הַשָּׁפָן... (ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת... (ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם:
פשט הפסוקים:
התורה מבדילה בין חיות טהורות (שמותר לאכול) וחיות טמאות (שאסור לאכול). שני סימני הכר מזהים חיה טהורה : החיה מעלה גרה, והפרסה שלה שסועה (סדוקה) לשני חלקים נפרדים. התורה מפרטת רשימה של ארבע חיות טמאות כי להם רק סימן טהרה אחד בלבד: הגמל , השפן והארנבת ( מעלות גרה אך ללא פרסה שסועה), והחזיר שיש לו פרסה שסועה אך אינו מעלה גרה.
האגדה על הפסוקים: (ויקרא רבה פרשה יג)
מכל הנביאים לא פרסמוה [את חומרתה של מלכות אדום- הנמשלת לחזיר] אלא שניים: אסף ומשה, אסף אמר (תהלים פ)"יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" [החזיר היוצא מהיער היא חיה מסוכנת לאדם] , משה אמר:"וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה" למה נמשלה [מלכות אדום] לחזיר? מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר "ראו שאני טהור", כך מלכות אדום מתגאה ורומסת וגוזלת ונראת כאלו מצעת בימה [נראית כעורכת דין ומשפט]... מעשה בשר אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים [העוסקים בכישוף], ואמר ליועץ שלו: שלשתן עשיתי בלילה אחד [אני בעצמי גנבתי, נאפתי ועסקתי בכישוף, וכל עברות אלה בלילה אחד!].
נקודות למחשבה:
בין החיות הטמאות בעלות סימן טהרה אחת בלבד מחזיק החזיר מעמד מיוחד: הוא היחיד שמפריס פרסה ואינו מעלה גרה - כאשר שלשת האחרות מעלות גרה ואינם מפריסות פרסה. החזיר (במשל מלכות אדום\רומה) נחשב גם לאויב המסוכן ביותר לישראל. גם בתודעה היהודית החזיר הוא סמל של המאכל האסור ושל החיה טמאה, אפילו יותר מהחיות טמאות שאין להם אפילו סימן טהרה אחת! כדי להבין את מעמד החזיר חשוב להתבונן באופי סימני הטהרה. אחד (העלת גרה) היא תכונה פנימית , מוסתרת . השנייה (צורת הפרסה) היא תכונה חיצונית וגלויה. הטהרה מושגת על ידי תכונות פנימיות וחיצוניות מתוקנות כאחד.
• גם אצל האדם הרובד הפנימי (המחשבה) צריך לעלות בקנה אחד עם הגילויים החיצוניים (הדיבור והמעשה) . זוהי המדרגה של " תוכו כברו" של הצדיק ושל החיות הטהורות.
• יש אנשים אחרים שאינם מצליחים להתאים את המעשים שלהם לרצון הפנימי הטוב שלהם. זו מדרגה של האנשים הבינוניים החוטאים ומצטערים על כך. אלא נמשלים על ידי החיות שאינם מפריסות פרסה למרות שהם מעלות גרה.
• המדרגה הנמוכה וגם המסוכנת ביותר היא זו של האדם השקרן והרמאי המסתיר את תכונותיו הפנימיות על ידי כיסוי של נימוסים וחזית של התנהגות טובה. זוהי מדרגת החזיר שמראה את רגליו וטוען לכשרות. וכפי שפוסק הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב): "ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה."
