בסוד הלשון - פרשת במדבר – דבר בם בצורה של הוי דן כל אדם לכף זכות (יוסף בלו)
פרשת במדבר פותחת את ספר במדבר, כי שם דבר בם ה' אל בנ"י. ומה היה הדבר? ב"ם - התורה שבכתב הפותחת באות ב בתיבה בראשית, ואת התורה שבעל פה והתלמוד, הפותח באות מ בתיבה מאימתי. ובחג השבועות ב- ו' בסיוון, נחוג את קבלת התורה שקבלנו למרגלות הר סיני, אז ה' דיבר עם ישראל את עשרת הדיברות.
ראשית הפרשה פותחת בציווי של ה' את משה למנות את עם ישראל "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, ב). מפרש רש"י וזה לשונו: "כי מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם". כלומר, הסיבה למנות את ישראל היא מתוך החיבה אליהם, כי שמחבבים דבר מה מונים אותו, גם כי הפעולה הזו יוצרת קשר וחיבור בין המונה לנמנה.
למילה חבר יש צירוף והוא בר חב. ולעניות דעתי, הפירוש ראשון הוא, שאיש ישראלי מחויב לעשות לו רב, שתכליתו לקרב אותו לבורא. הפירוש שני הוא, שתרגום המילה בר מארמית זה בן, והמילה חב מציינת שטר חוב, כלומר יש קשר של חוזה, המחייב בין הפרטים, ובאמצעות יחס הקניין קונים חיבור. והחיבור האמיתי בין הפרטים בכל חברה הוא באמצעות חיבור אל ה'. הפירוש השלישי הוא, שמשמעות המילה בר זה חוץ, וכמו שיש לב ולבב כך מצאתי שיש חב ולחבב, כלומר אם נצא מחוץ לעצמנו ונחבב נקודה טובה אצל השני אז נתחבר עמו. שלושת הפירושים מחוברים למשנה "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן כל אדם לכף זכות"(משנה אבות א, ו). ובכדי לממש את המשנה, בסייעתא דשמיא, כתבתי שיר וביאור לשיר בכדי לציין הנקודות הטובות בישראל, וכך נדון את עצמנו וכל אדם ונעבירו מכף חובה לכף זכות.
עברי גם ישראלי / יוסף בלו
השבוע עבר
היה בו מן מעבר
מעולם לעולם
משנה לשנה
מנפש לנפש
לפעמים אני מרגיש כמו אברהם העברי
ולפעמים פשוט כמו איש ישראלי
הקורא מעבר האחד אל העבר שני
אל כל העולם:
י
יש לי אור
ויש לי אושר
יש לי אש
ויש לי יושר
יש לי שיר
וקשר ישיר
אני שר אל אלי
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד
ביאור
כל שבוע בספירת העומר מתקדמים ועוברים מספירה לספירה: חסד > גבורה > תפארת > נצח > הוד > יסוד > מלכות. את המעבר הנפשי מרגישים במציאות בזמן ובמקום. אלו הם בעצם שלושת הרבדים המדברים איתנו בהויה הנקראים עש"ן: עולם, שנה, נפש. לפעמים ניתן לנוע ברבדים אלו כאברהם אבינו, איש של חסד והשפעה, איש אחד ובודד באמונתו, הנמצא מן העבר האחד ובא לבשר על קיומו של האל אשר נמצא מן העבר השני לכל העולם כולו. ולפעמים ניתן לנוע כאיש פשוט ישראלי, כחלק מעם ישראל, המתפאר בנקודות הזכות הטובות אשר בשמו, והשמח בהן לפני האל, כשורה ונלחם כנגדו עד שהאל נכנע אליו בשל חיבתו לדבוריו ואז מחויב לתת לו שפע וברכות. ואלו הן מבין הנקודות הטובות שיש בשמו של עם ישראל: אור, אושר, אש, יושר וקשר ישיר אל הבורא. אז בע"ה שנתייגע למצוא את הנקודות הטובות הנ"ל בנו כפרטים וגם כעם, כי נקודות הטובות הנ"ל הן ייחודיות, מיוחדות ומאחדות. ובזכותן נאמין בכוח הסגולה של עם ישראל לשמוע לצו הקול של האהבה. כי אם נאהב את הטוב בשני אז נתחבר להיות כאיש אחד בלב טוב אחד, אז גם נהיה כלולים בבורא האחד, היחיד והמיוחד, כי ה' הוא הטוב והמיטיב, אכי"ר.
על פי הרמז: אהבה=13, אחד=13
(חברו) אהבה (עם) אחד=26=הויה (ה' יתברך)
