בסוד הלשון - שבת הגדול וסדר פסח לאור פרשת צו (יוסף בלו)
שבת הגדול וליל הסדר לאור פרשת צו
השבת הקרובה היא הסמוכה ביותר לחג הפסח ונקראת גם שבת הגדול. שבת היא מלשון ישיבה וגם שבי, המרמזים, כי בשבת זו נעשו נסים גדולים לבני ישראל, אשר היו בשבי בעת ישיבתם בארץ מצרים. בין הנסים היה הנס שהמצריים לא סקלו את בנ"י באבנים למרות שבכל בית אב ישראלי קשרו טלה למיטה, ומדוע? כי הטלה היה האל אותו עבדו המצריים במצרים. וכאשר שאלו את בנ"י לפשר מעשיהם, הודו כי הטלה יוקרב בחג הפסח לכבוד ה'. ולמעשה בנ"י קדשו את שם ה', ופתחו במלחמה של דת ואמונה כנגד כל מצרי ומצרי, בפרעה ובאלוהיו. בתיבה טלה האות ט [תשע בגימטריא], המרמזת על תשע המכות אשר הוכו כבר המצריים לתכלית האות ל, המרמזת ללמד כל מצרי להכיר מקרוב את האות ה, כלומר, לרמז שעליהם להיכנע לה' לפני המכה העשירית היא מכת הבכורות. למעשה, בשבת הגדול שבו גם בני ישראל בבשת פנים מן העבודה הזרה אל עבודת ה'. ומצאתי רמז בתיבה הגדול: ה' [הבורא] ג"ד [ראשי תיבות גומל דלים] ול [לו צדיקים]. כלומר ה' גומל דלים במצוות וגם ב - לו הצדיקים שבארץ הקודש ו-לו הצדיקים שמחוץ לארץ, הם עצי הפרי בעלי העצה והתושייה הנשתלים בכל דור ודור לטובת צוותא וחיבור בין בנ"י לה' יתברך, כמו משה רבנו העניו מכל אדם.
ובאיזה אופן צריך לקיים את המצוות? פרשת שבת הגדול היא פרשת צו והיא עוסקת בכך. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". מפרש רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". כלומר את מצוות ה' יש לקיים באופן של מידת הזריזות, כי החבור אל ה' צריך להיות מידי ונצחי. ומאחר שקרבן העולה הוא עול, כי כך עולה מחירו ועלותו גבוהה. צריך לציין זאת בתורה, כי תפילה לבדה לא מוציאה את חובתו של החוזר בתשובה אלא גם בקניית המצווה בעצמה. וגם בכדי ללמדנו לעסוק בהשפעה ובאהבה, כי לשבר את תאוות הממון, שורשה היא קבלה עצמית ולקנות לדוגמה דווקא את הבהמה בפועל מלמדת על ויתור של הקבלה לטובת השפעה וקדושה. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כל העבודה זרה הם בממון... כי הקרבנות הם חסרון כיס. שזהו בחינת שבירת תאוות ממון על ידי שמחסרים ממונם בשביל השם יתברך שקונים קרבנות מממונם. שזהו עיקר שבירת תאוות ממון כשמוציאין הממון על דבר שבקדושה" (הלכות תפילה, הלכה ד, אות טו).
ואת משה רבנו משו לחיים ידיה של בת פרעה, היא בתיה, אשר נגשה אל התיבה. והתיבות "שבת הגדול" יוצא בגימטריא "לגש בתיה" אל התיבה, גם בתיה הן אותיות תיבה. ולכן זכתה לגדולה מפני היותה בת-פרעה שגיששה אז באפילה, והפליאה לעשות ולהפוך ולהיות בת ל-יה. לאחר שזכתה לראות את אורו של פני משה התינוק, שינתה גישה ותיקנה נפשה. כי זכתה להציל, לגדל ולרומם את משה רבינו, אשר השיג בזכותה לכתוב כל תיבה ותיבה בכל אחד מחמשת חומשי התורה מפי ה' בכבודו ובעצמו. לכן, "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן... ובתיה בת פרעה"(מסכת דרך ארץ זוטא, א).
לאחר שבת הגדול נשב בע"ה מסובין לערוך את ליל הסדר של פסח, אותיות פה סח. המרמזים על לשון מלל, שיחה וללמוד מן ההגדה על סוד גאולת בנ"י. בתיבה סדר כלולות התיבות סוד דר רד סר המרמזים, כי הסוד הוא שגם בעת הגלות ה' דר עם בנ"י וירד לגלות את כבודו בנסים בכדי לשחררם מן השעבוד לגאולה. וגם שיש לסור מהר"ע ראשי תיבות מהרצון עצמי לקבל על מנת לקבל, הנובע מגאות הלב. ולהפוך רצון זה ל-לקבל בעל מנת להשפיע להיות כצינור שאינו מקבל לעצמו אלא רק מעביר מה שמקבל. הנמשל זה רצונו של משה רבנו ומידת הענווה שלו שיש להשיגה. מצאתי חיזוק לכך, "ליל הסדר" גימטריא "סדר ה' גואל יהודה" המרמז כי גאולת יהודה תלויה בסדר חדש של תיקון מידת הגאווה בענווה מה שמביא לאחדות ואהבת חינם ואז לתיקון האדם השלם כמו שהיה לפני חטא גן העדן. לכן יש לפתוח את הדלת לחדרי לבבנו: ולחדש כמו בכל שנה את סדר לימוד התורה, הן ללמוד במחשבה, הן ללמד בדבור והן בתלמוד התורה, ולזכות הלכה למעשה לתקון המידות האלו.
האות סמך שבתיבה סדר מרמזת שיש לשים האות כף ולכופף את הס"מ, הוא מלאך הטומאה האוטם את הלב בגאווה, ותיקונו הוא להשיג את מידת הענווה. הרמ"ק כתב את ספר תומר דבורה אותיות ברור המדות, בכדי להדריך איך לזכות בענווה שורש לכל המידות הטובות. והדרך היא לברר את מיקום עובד ה' ביחס לסולם המידות, ולהשתדל להדמות ל-יג מידות רחמי ה' ולנהוג לפי הנהגותיו: הן עשר הספירות. אז בע"ה שנזכה ליהנות מאור ה' הגדול שיורד עלינו בליל הסדר, אמן כן יהי רצון.
