דיבורי נשמה - ויקרא תשע"ח
"ויקרא אל משה" - א' דויקרא הוא זעיר וקטן. ואפשר לפרש כי עניין הקרבת הקרבנות בא לכפר על חטאים, כי אם האדם היה זוכה, אזי היה כולל את כל דומם צומח וחי, וע"י הפגמים נתפרדה החבילה ונכנס זוהמה בכל הבריאה. ועניין הקרבת הקרבנות הוא לחזור ולאחד את כל הדומם, צומח, חי שוב בקומת האדם. וכיוון שציווי הקרבנות בא לכפר על פגמים, לכן אות א', שרומזת על האדם, היא קטנה. רמז לשפלות שנוצרה מחמת החטא. ואנו, ע"י עבודתנו, חוזרים להגדיל את אות א' מקטנה לגדולה, כי "אלף" לשון לימוד, מלשון "ואאלפך חכמה". "לימוד" קשור לאות ל', שהוא לימוד אלף למד - למד חכמה. וזהו "ויקרא אל משה" - "אל" זה אלף למד. האות ל' ראשה זקוף. מצד שני, אלף שרומז לחכמה עניינו ביטול. כי האדם השלם כפי כמה שלומד, כך נהיה שפל יותר בעיניו, שזה עניין החכמה – כח-מה, ביטול. שזה עניין הקרבנות והתפילה, שמאיר על האדם אור הביטול דווקא ע"י לימוד חכמת ה' וידיעת שמו יתברך. שזה שלמות האדם, שמאחד את הגדלות והשפלות כאחד. וזה "ויקרא אל משה" – שיעשה מא' זעירא א' גדולה ע"י תיקון הקרבנות. וזהו שכתוב "לרצונו", תיקון הרצון הנעשה בתפילה ובקרבן, גילוי הרצון להשפיע בנפש האדם. מצד זה בלבד "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". שזה עניין ביטול העצמי להשי"ת, נקודה שהיא למעלה מכל הפגמים שבעולם.
פרשת החודש, ישראל מונים ללבנה. בכל חודש הלבנה מתחדשת. ישראל עובדים את ה' בין במצבי אור ובין במצבי חושך כמו הלבנה, שלפעמים חשוכה ולפעמים מאירה. ועל ידיד זה קונים ישראל את האמונה הקדושה, שהיא גורמת בסופו של דבר לגילוי אור החכמה בעולם, חיבור החסדים של האמונה עם אור החכמה והתענוג, שזהו השלמות של "מקבל על מנת להשפיע". שזה רמז של הניקיונות שישראל מנקים את החמץ, רמז לרמה הגבוהה של ניקיון מעבירות ופגמים ונגיעות אישיות החוסמים את אור האמונה ונשמתנו. ובחודש ניסן מתחדש הניקיון הזה בנפשותינו, ובפרט ע"י אכילת מצה, שרומזת על האמונה בטהרתה. עדי נזכה לעתיד לבא שתהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים.
