נקי וכתוש (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (שמות פרק כז)
(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
פשט הפסוק:
אנו מצווים להדליק את המנורה במשכן בשמן זית זך.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת מנחות פו ב)
תנו רבנן: "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" [בפסוק שלנו] זך - אין זך אלא נקי. רבי יהודה אומר: כתית - אין כתית אלא כתוש. (...) וכתוב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ" אמר רבי שמואל בר נחמני: אליך - ולא לי, לא לאורה אני צריך. שלחן בצפון ומנורה בדרום, אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר: לא לאכילה אני צריך, ולא לאורה אני צריך. "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים" (מלכים א' ו)- תנא: שקופין [מבפנים] ואטומים [מבחוץ], לא לאורה אני צריך. "מחוץ לפרכת העדות באהל מועד" (ויקרא כ"ד) - עדות הוא [המנורה] לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, ואם תאמר: לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים.
נקודות למחשבה:
המשכן, ובעקבותיו בית המקדש, ישב במרכז המחנה, כלב פועם המזרים חיות רוחנית לגוף כל האומה. הוא שימש מקום להתגלות השכינה (נוכחות ה' בעולם) עבור עם ישראל והעולם כולו. אבל אם אצל עובדי עבודה זרה הפולחן הדתי נועד לספק את צרכי האליל על ידי הקרבת דברי מזון ומתנות יקרות, הרי שזו איננה מטרת עבודת המשכן על פי התורה. המשכן מכיל פריטים כמו שולחן, מזבח ומנורה, אך אלו לא נועדו לצרכיו של הקב"ה. אפילו צורת הבניה של בית המקדש רומזת לרעיון זה. על הפסוק "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים" מסביר רש"י: "רבותינו פירשו 'שקופים' לשון ראייה ופתיחה והשקפה - פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים: קצרים מבפנים שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור, להראות שאינו צריך לאורה". במילים אחרות, חלונות המקדש לא נועדו להכנסת האור מהחוץ פנימה, אלא נהפוך הוא, להקרין את אור המקדש לעולם החיצון!
• קיים קשר הדוק בין השכינה, היא נוכחות ה' בעולם, לבין נשמת האדם ככתוב: "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף" (ברכות י א). ומהפסוק בספר משלי "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" נרמז כי נרות המנורה מסמלים את האור הרוחני המחייה את כל המציאות, והיא הבשורה הנצחית של עם ישראל לאומות, שמוצאת את ביטויה העכשווי במנורה שבסמל מדינת ישראל המודרנית. בנוסף, הנר מסמל גם כן את התורה על פי הפסוק "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". אם נתבונן בסידור הכלים במשכן, נראה שהמנורה נמצאת בצידה הדרומי והנר המערבי שלה (המוזכר באגדתנו) פונה לקודש הקודשים, שבתוכו מונחים לוחות הברית. מנר זה, היונק את כוחו מהתורה, מדליקים את כל הנרות של המנורה.
• עם ישראל נמשלו לזית ככתוב: "מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורים" (מנחות נג ב). עבד ה' הרוצה להקרין בסביבתו אור, צריך להידמות לתכונות של השמן של המנורה. הוא צריך לקבל את היסורים הבאים עליו באהבה מתוך הבנה שהם לטובה. עליו להיות "זך", ולעשות את כל מעשיו בטהרה ובקדושה, ולבסוף עליו להיות "כתית", לאחר ששבר בקרבו כל פרור של יצר הרע וגאוה.
