חודש שבט - שינוי והתחדשות (יפעת אדלר)
מהי המהות של חודש שבט?
אנחנו מגיעים לעולם הזה, שוקעים בשגרת היומיום ושוכחים למה בכלל הגענו לכאן. אנחנו שקועים במשפחה, בלימודים, בפרנסה ובחיי היומיום והקב"ה שנמצא בכל מאורע ובכל מקום נסתר מעינינו, והתכלית שלשמה הגענו לעולם נשכחת מאיתנו.
ממשיל הבעל שם טוב משל למלך שחלה במחלה קשה שלא מצאו לה תרופה. הבטיח המלך למי שיצליח לרפאו שייתן לו לשהות כמה שעות בבית גנזיו כדי שיאסוף משם ככל אשר יעלה על ידו. לאחר זמן הגיע אדם אחד שהצליח למצוא תרופה למלך. ביקש המלך מיועציו הנאמנים תחבולה איך להיחלץ מהבטחתו. אחד מהם גילה לו שהאיש שהצליח לרפא אותו – בכל פעם שהוא שומע ניגונים מסוימים שוכח את כל מה שסביבו. מה עשה המלך? ביום הענקת הפרס העמיד ליד הכניסה לבית הגנזים שלו תזמורת שניגנה את הניגונים הערבים לאוזן. הגיע האיש אל בית גנזי המלך, שמע את המנגינה הקסומה, ישב והאזין לה עד שחלף הזמן שהבטיח המלך והאיש עזב את המקום בידיים ריקות.
כך לפני כל גאולה פועל יצר הרע כדי להרדים את האדם ולמשוך אותו בדברים עד שח"ו מחטיא האדם את מטרתו. מראה לנו יצר הרע הרבה פרטים והרבה עניינים ואנחנו שוכחים מה המטרה שלנו כאן. במצב כזה של קוצר רוח ועבודה קשה אנחנו עלולים לאבד את הגאולה ח"ו. התרגלנו כל כך לחיצוניות העולם הזה עד ששכחנו בכלל שאנחנו זקוקים לגאולה, ובמקום לטפל בשורש הבעיות אנחנו נופלים למלכודות הפתרונות הזמניים החולפים והשטחיים.
פתרונות אלה מבטיחים לאדם אשליות שמלוות בדרך כלל בפינוקי הגוף למיניהם. איש אינו מנסה לחשוב לרגע איך ניתן לחיות את חיי הנצח. ברחבי הרשת, בחדשות ובעיתונים ובמסדרונות מתנהלים ויכוחים איך לפתור את הבעיות שאנו שומעים עליהם יומיום. ואנחנו שוכחים שהפתרון טמון בכל אחד ואחד מאיתנו, ובתיקון שעל כל אחד ואחד מאיתנו לעשות.
כשמשה רבנו בא לגאול את ישראל היה מצב דומה וכל אחד היה עסוק בשלו. הדבר חוזר לפני כל יציאה מעבדות לחרות וקל וחומר כשמדובר על הגאולה האחרונה והסופית.
בחודש שבט מתחיל שרף העצים לזרום מחדש ולהחיות המתים. אומר הזוהר בפרשת נשוא סעיף ק"ב מאמר ערב רב שברגע שבשורת הגאולה תשמע, שוב יתעורר כוחו של הערב-רב שינסה לחבל ולמנוע את לימוד רזי התורה, כי בזכותם נצא מן הגלות ברחמים. כמובן שלא תהיה להם הצלחה גדולה במניעה הזאת. חזרתנו לארץ ישראל כעם, נטיעת ארץ הקודש בעצים גשמיים ובעצים רוחניים יצמיחו את הגאולה בקרוב. הפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל, ושעליהן יש לברך תחילה, הן סוד התיקון של החטא הראשון שממנו ירדה מיתה לעולם. ולכן אנחנו עושים בט"ו בשבט סדר מיוחד כדי להחזיר את הסדר הנכון ליקום כולו. בסדר הברכות על שבעת המינים נאמר: "כל הקרוב לארץ מוקדם לברכה" – סדר הברכות הוא לפי הקרבה למילים "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". ניתן לבאר את "כל הקרוב לארץ מוקדם לברכה" בצורה הבאה: כל מי שקשור יותר לארץ ישראל וקרוב אליה בליבו ובנפשו וגם ברגליו ממש ומתעסק בבניינה הגשמי והרוחני בפועל – הוא קשור בעצם לבחינת האור של הגאולה הנובע ממנה ולכן הוא "מוקדם לברכה" כלומר מתחבר תחילה עד שיחזור המצב שבו השורש והתוצאה יהיו מאוחדים ואז לא נתייחס רק לתוצאות אלא "טעם העץ" יחזור להיות כ"טעם הפרי" ללא הפרש בין פנימיות וחיצוניות, ואז נזכה ונעשה מהעולם הזה העולם הבא.
בחודש שבט אנחנו מבלים את הכוח הדרוש כדי לשחרר את היקום מכבלי החושך והמוות. כמו השרף המתפשט בעצים, השרף של האור הא-לוהי מתפשט בנו ומכשיר אותנו לשמור את המודעות הזאת במשך השנה כולה -לראות את הקב"ה המסתתר בכל מאורע, ולזכור שיש תכלית מאחורי כל מפגש, אירוע ותקלה ולפעול בהתאם בכל רגע ובכל שעה. בחודש הזה אנחנו יכולים להתרומם למדרגה רוחנית גבוהה ולהסיר את הרע מחיינו.
שנזכה ל"בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כ"ה) ולגילוי מלכותו יתברך בעולם במהרה בימינו אמן.
(עפ"י ניגוני הזמן, חודש שבט – טעם העץ כטעם הפרי, הרב יואל בן הראש)
