בסוד הלשון - שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד - יוסף בלו
פרשת ויחי מהווה את סוף ספר בראשית. ויחי או וי חי מרמזת כי בני האדם שנבראו עברו תהליכים קשים ולעתים אף כואבים, וכל העולמות שנבראו הם בשביל בני ישראל, "כי סוף מעשה במחשבה תחילה" (לכה דודי). ותכליתו של עם ישראל לתקן את חטא האדם הראשון. למרות כאבי הלידה, עם חדש זה עתה נולד לעולם, וכבר מממש את גזר הדין אשר נגזר עליו עוד מימי אברהם אבינו לחיות בגלות בארץ מצרים. מצאתי כי ספר בראשית פותח באות ב' ומסתיים באות מ'. אות זו היא הראשונה הפותחת את התלמוד במסכת ברכות בתיבה מאימתי. מה שמרמז כי עם ישראל עוד בהיותו עובר היה מוקף בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ואף יתקן את העולם לזכות בגאולה באמצעות תורות אלו שקבלו מה' יתברך.
"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (בראשית מז,כח). כותב בעל הטורים: "כנגד י"ז שנה שגדל הוא ליוסף, כלכלו י"ז שנה". למעשה יעקב זכה שהחליף והפך לו ה' זמן יגון ואנחה לזמן של שמחה. כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "כי כל עבודת האבות היה לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שרק בשביל זה בא האדם לעולם וזה כל השמחה והחיות. וזה בחינת כל הגלויות שעוברין על ישראל שעקרם הוא גלות הנפש שהיא רחוקה מאביה שבשמיים, שעקר הגלות הוא העצבות, כי מחמת חטא אדם הראשון וקלקולים של כל אחד ואחד בכל דור ודור, על כן בהכרח להיות בגלות עד שבכח הצדיקים הגדולים יבררו על ידי זה מהיכלי התמורות. ועקר הברור על ידי השמחה... ושם דיקא חי יעקב בשמחה ושלוה, כי אז השיג בשלמות שגמר הגאולה האחרונה יהיה על ידי זה דיקא". רבי נתן מגלה לנו שגמר הגאולה האחרונה תלויה בכך שיש לברר דווקא מתוך כאב הגלות והעצב את השמחה. כי הגלויות הן אותן היכלי התמורות שמנסות להמיר ולהחליף את האמת שהבורא לכאורה רחוק מאתנו ולא רוצה בנו, מה שגורם לעצבות. ודווקא שם יש לעבוד ולגלות את ניצוצות הקדושה ואת הבורא חי החיים וכך להצליח באמצעות הגיון להפוך את היגון ואנחה לשמחה.
רש"י מפרש: "ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה? שבקש לגלות את הקץ לבניו, ונסתם ממנו". כותב בעל הטורים: "אמר יעקב: שמא יש בכם חטא? אמרו לו: תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהן אותיות חט, ואמר להם: גם אין בהם אותיות קץ". מה שמלמד שעם ישראל הוא עם נצחי וקדוש. אין זמן שמגביל אותו ואחריתו לא להחטיא את המטרה, אלא דווקא לדבוק בבורא יתברך ולקבל ממנו חיות ותענוג. מה שמוסיף אהבה, עין טובה, חסד, ביטול תחרות וגאווה, זכיה בענווה והשתוות צורה אל הבורא המשפיע.
ליקוטי עם לועז מביא לפרשת ויחי: "וכך אמר להם: מאחר שנולדתם מארבע אמהות, חושש אני שמא תחשבו שבני רחל הם חביבים יותר, שהם נקראים זרע והשאר לא. לכן אני אומר לכם שכולכם שווים כאחד, ואני רוצה שתהיו מאוחדים... רצה שיאמרו לו בפרוש וברצון שהם דבקים בהקדוש ברוך הוא... ואמרו: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. כלומר שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך שום מחשבה רעה, אף אנו מאמינים באמונה שלמה שה' אחד ושמו אחד. והוא א-לוהינו ואין עוד מלבדו. אז ענה אחריהם יעקב: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. למרות זאת, לאחר מותו של יעקב פחדו בנ"י מיוסף שיגמול להם רעה על מכירתו ובקשו להיות לו לעבדים והוא משיב להם בבכי: "אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב". בתיבה התחת הצרוף ה' תת ח(חיות) המחזק את תשובתו של יוסף לאחיו שתפקידו לתת חיות לכל משפחת ישראל. אונקלוס מתרגם "התחת" ב- "דחלא". בתיבה זו הצרוף ל אחד, כלומר יוסף מבקש ללמד את אחיו שעור סופי ואחרון כי הם אחים שווים ולהיות כאחד.
אסיים בשיר שכתבתי:
כסה שתי עיניך בידך, בשתי אוזניך שמע קולך.
אלוף זן נפש, שמע קולך חודר אל רגש.
שמע קולך ישראל, ישר עקמומיות לבך,
זך שיר אל אדונך,
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.
אז בע"ה שנזכה למצוא בכל אחד את הנקודה הטובה שבו בכדי לזכות לאחווה לשמחה ולאחדות אכי"ר.
