חודש טבת - תיקון הראיה הרוחנית והכעס (יפעת אדלר)
בעיצומו של חג החנוכה, חג האורות, מגיע ראש חודש טבת. טבת הוא אחד משלושת החודשים הקשים של השנה תמוז, אב וטבת. אך כפי שראינו בחודשים הקודמים – קושי גדול הוא הזדמנות גדולה לתיקון.
כתוב בספר הזוהר ספר שמות מאמר ותצפנהו שלשה ירחים: "אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומי הם, הם תמוז אב טבת, שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים שבעולם...". תמוז, אב וטבת הם חודשים שבהם השכינה מוצפנת, חודשים של דין.
אבל כשיש מצב של דין זוהי הזדמנות להפך את הדין לדברים גדולים. בחודש טבת אפשר לעשות מהפך של כל כוחות הדין לכוחות של רחמים. אם אנחנו מוסיפים ל"טבת" שני וו-ים, המרמזים על הקב"ה, נקבל "טובות". אנו יכולים לעשות תיקון אם אנחנו מכניסים את הקב"ה בכל דבר ודבר. אם אנחנו מכניסים את רצון הקב"ה לכל דבר שעובר עלינו, אז הכול הופך לטובה.
התכונה של חודש טבת מבחינת החושים היא הכעס, ובחודש טבת צריך לעבוד על עניין הכעס והרוגז. התיקון בחודש טבת הוא לחזק את הראייה הרוחנית, ראיית האמת מבעד לשקר, ראיית הטוב בעולם, ראיית ההשגחה הא-לוהית בתוך ההעלם וההסתר. אומר הזוהר בוישב סעיף קי:
"תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה, אִית רוּגְזָא וְאִית רוּגְזָא. אִית רוּגְזָא דְּאִיהוּ מְבָרְכָא מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא, וְאִקְרֵי בָּרוּךְ, כְּמָה דְאִתְּמָר דִּכְתִיב (בראשית יד) בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנִה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִית רוּגְזָא דְּאִיהִי אִתְלַטְיָא לְעֵילָא וְתַתָּא, כְּמָה דְאִתְּמָר דְּאִקְרֵי אָרוּר. דִּכְתִיב, (בראשית ג) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז".
פירוש הסולם:
"בוא וראה סוד הדבר. יש כעס ויש כעס. יש כעס שהוא מבורך מלמעלה ומלמטה, ונקרא ברוך, כמו שלמדנו שכתוב: 'ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' וכבר בארוה, שאף על פי שאברהם עשה מלחמה והרג אנשים, מכל מקום נאמר עליו במעשה זה 'ברוך אברם' וגו', משום שקידש שם שמים בזה. ויש כעס שהוא מקולל למעלה ולמטה, כמו שלמדנו שנקרא ארור, שנאמר: 'ארור אתה מכל הבהמה' וגו', 'ארור אפם כי עז' וגו'".
איך אנחנו יכולים להתגבר על הכעס הלא מתוקן? רגש הכעס מתעורר בנו כאשר אנו מפרשים שמעשה של הזולת משפיע השפעה שלילית על מפלס התענוג שלנו. יש כמה שלבים בהתעוררות הכעס, וגם אם בשעת מעשה אנחנו לא מצליחים לעצור וללבן אותם – אפשר להתבונן לאחר מעשה, לנתח אותם ולהפיק לקחים למען העתיד. כמה נקודות להתבוננות:
"אין עוד מלבדו" – כל מקרה שקורה לנו הוא ניסיון מאת הקב"ה. כל מפגש שלנו עם אדם אחר הוא ניסיון שנועד ללמד אותנו ולסייע לנו לתקן את הדרוש תיקון. כל ניסיון הוא כמו בימוי של סיטואציה שנועדה לבחון אותנו ולנסות אותנו. ואם תוך כדי האירוע נוכל לעצור, לצאת מהאירוע עצמו ולהסתכל על המתרחש מלמעלה ולזכור ש"אין עוד מלבדו" – נוכל גם לעצור את הכעס ולהגיב ממקום אחר לחלוטין. אומר בעל התניא בספר התניא אגרת קודש: "אדם מאמין אינו כועס. כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה לו זאת – לא היה בכלל כעס".
"כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטים בו" (תלמוד בבלי, נדרים כב ע"א) – מי כועס? אדם בעל גאווה וחוסר אמונה. האדם כועס כשהדברים לא מתנהלים על פי רצונו. השורש של מידת הכעס הוא "אני ואפסי עוד". הכעס הוא ביטוי של האגו שלנו, של הרצון שלנו לקבל לעצמנו. אם נזכור שיש רצון מעלינו, אם נזכור שהדברים שאנו נפגשים איתם הם רצונו של הבורא ית' אז הכעס שלנו ישכך.
שנזכה להמשיך ולעלות ולקחת את האורות הגדולים של חנוכה איתנו אל חודש טבת, שנזכה לראייה רוחנית ולתיקון הכעס בשרשו.
(על פי שיעור של הרב יובל אשרוב וסדנאות "בדרך אל הטוב" של אור פנימי)
