וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (שמות כה)
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
פשט הפסוק:
בזמן בניית כלי המשכן יש להעמיד שני כרובים עשויי זהב הפונים אחד לשני מעל ארון העדות.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי בבא בתרא צט א)
כיצד הן [הכרובים] עומדים? רבי יוחנן ורבי אלעזר [נחלקו], אחד אמר: פניהם איש אל אחיו, ואחד אמר: פניהם לבית [פניהם פונים לכיוון חלל המקדש ולא אחד כלפי השני]. ולמן דאמר [ולזה שאמר] פניהם איש אל אחיו, הא כתיב [הרי נאמר]: "וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (דברי הימים ב'ג)! לא קשיא [אינו סתירה]: כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום [הקב"ה] , כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום. ולמן דאמר ופניהם לבית, כתוב: [בפסוק שלנו] "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו"! דמצדדי אצדודי [קצת לבית וקצת זה לזה כאדם שמדבר אל חבירו והופך ראשו קצת לצד אחר] .
נקודות למחשבה:
"ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל" (מדרש תנחומא). במרכז העולם, במקום הקדוש ביותר, שממנו מתגלה השכינה [נוכחות ה' במציאות] ומשפיעה לכל, אנו מוצאים שתי דמויות [הכרובים] הפונות זו אל זו. איננו יודעים איך בדיוק נראו הכרובים אבל מסופר שפניהם היו של ילד וילדה. הכרובים סימלו את הקשר העמוק והאוהב של הקב"ה (הדמות הזכרית) ועם ישראל (הדמות הנקבית). בהקשר זה, מסבירה אגדתנו שתנוחת הכרובים היתה משקפת באופן ניסי את מצב הקשר שבין ה' לעמו: אם באותה תקופה הייתה אהבה הדדית, היו פני הכרובים מכוונים אחד לשני, ואם לאו, פניהם היו סוטים הצידה. יתרה מזאת, כאשר שררה דבקות בין ישראל להקב"ה היו הכרובים מחוברים ממש, כפי שמזכירה הגמרא: "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולים לרגל [לבית המקדש בשלשת הרגלים] מגללים להם את הפרוכת [שהסתיר את קדש הקדשים], ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום [הקב"ה] כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד א).
• מדובר במערכת יחסים אסימטרית: הקב"ה רוצה כל הזמן להיטיב לנו ללא תמורה, אך כדי שנוכל לקבל את שפעו, עלינו למלא את חלקנו ולהכשיר את עצמנו לקבל ממנו. עלינו להדמות אליו, ולרצות לגרום נחת רוח לזולת שלא על מנת לקבל פרס. ככל שנצליח יותר בדרך הזאת כך נמצא את עצמנו יותר "פנים מול פנים" אתו. כך נוכל להרגיש אותו, להכיר אותו ולהבין אותו. התורה והמצוות מאפשרות לנו להגיע למצב זה, אך אם נחליט שלא לקיימן נעבור ממצב של גילוי פנים למצב של הסתר פנים, ריחוק ועצב. בסופו של דבר האדם הוא זה ששולט על טיב הקשר והוא מאפשר להקב"ה לחבק אותו חזרה כפי שכתוב: ''הבא ליטהר מסייעין אותו'' (יומא לח ב)
• הבית היהודי הוא מקדש מעט. גם דרכו מתגלה הקדושה ונוכחות אלוקית בעולם. בבית, כמו במקדש, יש ארון, מנורה, שולחן. וגם בבית יש קודש קודשים. הכרובים המחובקים הם בני הזוג, הגבר והאישה, שהצליחו באהבתם הטהורה אחד לשני להגיע למצב של "פנים בפנים". החיבור הקדוש שבניהם, המושתת על תורה ואהבה, מאפשר לבית ולמשפחה להתמלא באור, בשמחה ובברכה.
