מום שבך אל תאמר לחברך (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (שמות כב)
(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
פשט הפסוק:
התורה אוסרת לפגוע בגר כי עם ישראל היה גר במצרים.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב)
תנו רבנן: המאנה [המצער] את הגר עובר בשלשה לאוין [מצווה לא תעשה], והלוחצו עובר בשניים. מאי שנא מאנה - דכתיבי שלשה לאוין: וְגֵר לֹא תוֹנֶה [בפסוק שלנו], "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ" (ויקרא כ"ה), "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא פרק כה) - וגר בכלל עמיתו הוא. לוחצו נמי, שלשה כתיבי: "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" [בפסוק שלנו] "וְגֵר לֹא תִלְחָץ" (שמות כג) "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב) - וגר בכלל הוא [ההזהרה על כל אדם]! - אלא: אחד זה ואחד זה בשלשה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה בארבעים וששה מקומות בגר - מפני שסורו רע [שמקורו רע]. מאי דכתיב [מה הפרוש של] "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"? רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך.
נקודות למחשבה:
הפרשה שלנו מתחילה במילים "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" ומסביר רש"י במקום: "כל מקום שנאמר 'ואלה' מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". פירוש: למרות שפרשתנו עוסקת בדיני המשפט של החברה הישראלית הנראים דומים לספרי החוקים של חברות רבות, גם הם באים לשרת את מטרת מעמד הר סיני: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט). החתירה לקדושה לאומית כרוכה במאמץ מתמיד לתיקון עולם במלכות ש-די. לשם כך, מונה פרשתנו מגוון רב של מצוות בין אדם לחברו הנחוצות לקיומה של חברה מתוקנת. במרכז חזון זה עומדת הדאגה לחלשים, לאלה הנטולים השפעה או ממון, ובמיוחד העני, הגר, היתום והאלמנה. אגדתנו מונה לפחות שלושים וששה מקומות שבהם אוסרת התורה על כל פגיעה בגר!
• קיימים שני מובנים עיקרים למילה "גֵר" בתורה. הראשון הוא גר תושב – נכרי הגר בארץ ישראל ומקבל את שבע מצוות בני נוח מתוך אמונה. השני הוא גר צדק, נוכרי שמקבל על עצמו את תורת ישראל במלואה. קשה להחליט לאיזה גר מתכוון הפסוק שלנו. הזכרת מעמד עם ישראל במצרים מרמזת על נושא הגר תושב, כי ברור שאבותנו לא התגיירו שם. לעומת זאת, מנמקת אגדתנו את ההקפדה על רווחת הגר ב"סורו הרע". במילים אחרות, אנו עוסקים בגר צדק בעל מעמד רעוע ושברירי. אם נלחץ אותו, עלול הוא לעזוב את התורה ולחזור לנקודת המוצא שלו [העבודה הזרה]. או אולי אפשר לפרש לזכות, שעלינו לדאוג לטובת הגר בשל המדרגה המאוד מיוחדת של אדם שעזב את אמונתו והתנהגותו המקולקלת, ובשל כך זכאי להערכה וכבוד. סביר להניח שהתורה דואגת במידה דומה לשני סוגי הגרות, המהווים לעיתים קרובות שני שלבים בחיים של אדם אחד: בהתחלה גר תושב ומאוחר יותר גר צדק מתוך התחברות לגורל של העם שקיבל אותו בחיקו.
• ניתן לקרוא את הפסוק שלנו בשפה של סמלים רוחניים. הנשמה האלוקית היא החלק הזר שבנו, הבא מעולמות עליונים ויורדת להתגורר בגופנו הגשמי. היא מרגישה גרה בארץ נוכריה כפי שבני ישראל חשו בארץ מצרים (מלשון מיצר, מעיק, מגביל). התורה מזהירה אותנו לא לדחוק ולהשפיל את הגר הקדוש שבנו, אלא להתיחס אליו ברגישות וסובלנות, ולתת מקום לשאיפות הטהורות והנעלות שלו, כדי שישפיעו עלינו לטובה.
