בסוד הלשון - תולדות יעקב אבינו איש התם והאקדח המעשן של עשו (יוסף בלו)

חודש מרחשון חולף בזו השבת הקרובה. חודש זה חשוך ממצוות שמעבר למסגרת השגרתית של היהודי, אך מרמז על העתיד. כי מרחשון אותיות נר משוח בשמן. כי בחודש כסלו, הבא עלינו לטובה, הן אותיות סך לו. מה שמרמז על סך של לו נרות שמדליקים בחג החנוכה. חג המאיר את החשיכה המסתירה את הבורא. אך דווקא בזכות ההסתר, ה' מקנה לנו תכונות שעלינו לקנות בבחינת 'קנין עצמי' בזכות ולא בחסד. כלומר להשתלם ולתקן את המידות בזכות מעשינו ולא בחסד של מתנת חינם שמביאה בסופו של דבר לבושה וכלימה. כי האדם מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד). כלומר, עצם מהות האדם הוא לרצות להדמות לתכונות הבורא כמו הענף הדומה לתכונות השורש. כלומר, כמו שה' הוא הטוב המוחלט, המיטיב והמשפיע בצורה עצמאית, כך גם האדם רוצה להרגיש טוב ולהשפיע ומתבייש וסובל מלקבל כאשר הוא תלוי בזולת. למעשה, ה' מצמצם את אורו האין סופי ולעתים אף מסתיר את עצמו, בכדי לתת לנו מקום לעבור תהליך עבודה והשתלמות בתקון האגו (הרצון לקבל העצמי) והגאוה (הרצון לקבל החברתי). וגם אם אין לנו דעת להבין: "מה החכמה של ה' לגרום לייסורים בהויה?" יש להאמין כי קיימת השגחה מטרתית כללית להביא את כלל האנושות לתודעה של אהבה שאינה תלויה בדבר, ולקבל שכר על עבודה זו לעתיד לבוא - בגמר התיקון. ופרק זמן זה הוא וודאי וכבר קיים עוד מראשית הבריאה.

פרשת תולדות אינה דלה בפרטים ומבשרת על תולדות לידת רבקה (אותיות קרב ה') אמנו, אשר רצתה לקרב אל ה' את התאומים הנפרדים. "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (בראשית כה, כב). מפרש רש"י: "ויתרוצצו - רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת... ותאמר אם כן, גדול צער העיבור. למה זה אנכי- מתאוה ומתפללת על הריון ותלך לדרוש לבית מדרשו של שם, שיגיד לה מה תהא בסופה". יוצא שרבקה הבינה כי את שני ה- "תוֹמִם" היא אינה יכולה לקרב. ומפרש רש"י, כי התאומים נכתבו בכתיב חסר לרמז כי "כאן אחד צדיק ואחד רשע". ומוסיף "מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ (בראשית כה, כג) - מן המעים הם נפרדים. זה לרשעו וזה לתמו". כלומר, מלידה אחת יצאו ב' תולדות קוטביות, וזה נרמז בתיבה "תו-לד-ות", כי יש ב' פעמים אותיות תו: יש תו של ימין וקדושה ויש תו של שמאל וטומאה. ומאחר שרבקה השתוקקה לדעת על לידתה, אז אם נוסיף את האות מ', שעניינה השתוקקות (כי ארבעים ימים ולילות השתוקקו בנ"י לתורה), לפנימיות שם הפרשה נקבל "תו-למד-תו", ואז ניתן לקרוא פעמיים עם ב' אותיות תו את התיבה "תלמוד". כלומר, תכלית תולדת הצדיק ותכלית תיקון הרשע הוא על ידי התלמוד ויישום התורה לשמה הלכה למעשה בתום ושלמות. יגעתי ומצאתי כי "תוֹמִם" גימטריא גואל תו גואל, שהרי המשיח ילמדנו את הדרכים המעשיות לתקן את האגו והגאוה באחרית הימים, את התו הימני - עם ישראל וקל וחומר את התו השמאלי - אומות העולם.

ומשה רבנו, הענו מכל אדם, כשהיה כל כולו כלול בתוך כבוד ה' שהתגשם בענן, אז זכה לגילוי י"ג מדות הרחמים. וזה נרמז בתמונת האותיות של התיבה ענו, שהרי כולן כלולות באותיות התיבה ענן, כי האות ו' כלולה באות ן' גימטריא ה' הגואל מן הגאוה את מי שמשתדל להיות ענו. ולמעשה הענו מוציא בצורה טבעית מהכח אל הפועל את י"ג מדות הרחמים של ה'. ובאותו משקל, עשו כלול כל כולו ב - עש"ן - ראשי תיבות עולם, שנה, נפש. אבל עשו רק רימה את יצחק אביו ולא תקן את נפשו במרחבי הזמן והמקום אל הקדושה, אלא היה כלול כל כולו בעשן הקטורת של עבודה זרה, שעישנו והקטירו נשותיו. רש"י כותב כי העשן הוא מבין הסיבות שליצחק כהו "עֵינָיו מֵֽרְאֹת"(תולדות כז, א). ועל שמו של עשו כותב בעל הטורים: "עשו 'שהיה עשוי ונגמר' בשיער אדמוני של בן שנים". אונקלוס מתרגם "אַדְמוֹנִי" בתיבה "סִמוֹק"( עש"ן באנגלית), אותיות קו ס"מ. מה שמרמז שעשו קיוה והתפלל לא לה' אלא דווקא למלאך הקדוש, הס"מ הוא היצר הרע ומלאך המות. ויעקב נקרא בשם זה, שהרי אחז בעקבו של עשו, העשוי והשלם רק חיצונית אך אצל עשיו היה חסרון גדול לעומתו יעקב תקן את מידותיו בצורה עקבית. ותמה היה עשו: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". רש"י כותב: "ויש מתרגמין וַיַּעְקְבֵנִי: וחכמני, נתחכם לי". כלומר, בעצת אמו רבקה, יעקב נתחכם בלבוש עשו הרמאי וזכה לברכתו שהרי קנה בשבועה את בכורתו של עשו שביזה את הבכורה. ולמעשה מתוך כלי של הונאה וטומאה הצליחו רבקה ויעקב בחוכמה להעביר מצד הטומאה לצד הקדושה שפע ברכות מפי יצחק אבינו.

על המעשייה "בן מלך ובן שפחה שנתחלפו", שכתב רבי נחמן מברסלב, כותב רבי נתן תלמידו: "ועל כן השתדל יעקב אבינו עליו השלום, ליקח הבכורה מעשו, כי הבכורה היא בחינת מלכות... כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת, ועשו נשמתו הוא בחינת בן השפחה, שרצה לרמות את אביו ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו".

אז בע"ה שנזכה להתגבר בחוכמה על המהמורות לבלתי רום לבבנו על אחינו ולתקן האגו והגאוה בענוה, אכי"ר.

הדפסה