מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי?! (יפעת אדלר)
מספרים על בעל הסולם ש"פעם נסע לחברון לפני שעבר לגור בתל אביב. וכשחזר ממערת המכפלה אמר טעם למה נוסע לקברי אבות, שהוא כדי לומר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי'" (שמעתי קנט).
"ספר בראשית נקרא ספר הישר, שהוא ספרן של ישרים אברהם, יצחק ויעקב" (מסכת ע"ז כ"ה). כתוב בתנא דבי אליהו פכ"ה: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב". אנחנו קוראים בספר בראשית על האבות מתוך מטרה ללמוד מהם וממעשיהם. אבל איך יכולים המעשים שלנו להגיע למעשי האבות?
מסביר האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום: "... ע"פ המובא ביסוד העבודה (ח"ד פ"א) מהאר"י הקדוש שמיום בריאת אדם והלאה יש לכל אחד תפקיד ויעוד מיוחד לתקן בעולם הזה, שליחות מיוחדת שהטילו עליו מלמעלה, ואין אדם יכול למלא את שליחותו של חברו ולתקן את מה שחברו צריך לתקן. ולאור זה לכל אדם שהוא גם הקטן ביותר, יש שליחות מיוחדת שאף אחד אחר אינו יכול למלאה. ואשרי מי שבהיותו בעולם הזה יודע מה היא שליחותו על אדמות וממלאה כראוי... וזהו פירוש שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב, שאמנם לאבות הקדושים הייתה שליחות נשגבה במדרגות עליונות, שמהם התחיל עולם התיקון וכל הבריאה תלויה בהם, אך גם לאדם הפשוט יש שליחות ועליו למלא את שליחותו, וחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי – כמו שהם מילאו את שליחותם הגדולה והקדושה כן גם הוא ימלא את שליחותו שלו מה שהוא צריך לתקן... הגרוע ביותר הוא כאשר אצל יהודי... שכ"כ התרגל לסדר החיים שלו עד שהוא משלים עם זה, זה הדבר הגרוע ביותר, שבעוד שעל עבירות יש לאדם הרהורי חרטה ותשובה, הרי כאשר משלים עם מצבו על זאת לעולם אינו עושה תשובה לשוב על כל מציאות חייו, הוא מתרגל למצבו וכבר אין לו כל שאיפה להשתנות ולהגביה מעבר לשיגרת החיים. יהודי מחוייב שתהיה בו שאיפה מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב... וזו חלק מן העבודה של יהודי שתמיד תהיה לו השאיפה להגיע למדרגות הגבוהות ביותר שבידו להשיג".
כלומר, השאיפה שלנו היא לא להיות אברהם, יצחק ויעקב אלא למלא את השליחות המיוחדת שלנו בעולם כמו שהאבות מילאו את השליחות שלהם.
אומר בעל הסולם בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות: "... ולמען זה הטביע השי"ת בכללות ההמון ג' נטיות שנקראות: קנאה, תאווה וכבוד, שמחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם... כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר. ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר על כן אין קצה לכח הפועל הזה, ועל כן מוכשר לתפקידו הנישא והנעלה."
כשאנחנו משתמשים בקנאה כמו שצריך, הקנאה מאפשרת לנו להגדיל את השאיפות שלנו ולהתקדם. הקנאה יכולה לעורר בנו עוד ועוד רצונות והיא מאפשרת לנו להגיע למדרגות גבוהות ביותר. כשאנחנו קוראים על מעשי האבות ושאר הצדיקים במשך הדורות, כשאנחנו רואים סביבנו אנשים מעוררי השראה – בעזרת הקנאה אנחנו יכולים לקבל מהם השראה ולשאוף להאיר את האור המיוחד שלנו בעולם, האור שהקב"ה רוצה לגלות דרכנו בעולם כמו שהם ממלאים את שליחותם בעולם ומאירים בו את האור המיוחד שלהם.
