אל תקרא חָרוּת אלא חירוּת (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (שמות כא)
(ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:(ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:
פשט הפסוק:
לאחר שש שנים של עבדות, יוצא העבד העברי לחופשי. במידה והעבד אינו רוצה להשתחרר, מרצע [נוקב] אדוניו את אוזנו על דלת הבית והוא נשאר עבדו לתמיד.
האגדה על הפסוקים: (תלמוד בבלי קידושין כב ב)
רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה [הפסוק השני שלנו] כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה)- ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע. ורבי שמעון ברבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים, בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע בפניהם.
נקודות למחשבה:
העבדות היא שעבוד הרצון העצמי לרצון של האחר. העבד עושה מה שהאדון מבקש בלי לשאול שאלות ובלי להסתכל על האנינטרס האישי שלו. העבד מעמיד את כוחותיו, זמנו, ומשפחתו לרשות האדון. השאיפה של היהודי היא דווקא להיות עבד ה', להתבטל לפניו, ולקיים מצוותיו באמונה ובאהבה, כפי שכתוב במסכת אבות: "עשה רצונו כרצונך". רק בדרך זאת יכול האדם ללכת עם הבורא, להדמות אליו, ובסופו של דבר להכיר אותו.
• לא כך המצב כשאדם משתעבד לאדם אחר בשתי הנסיבות המותרות על ידי התורה: עני שמכר את כל נכסיו (כולל בגדיו) רשאי למוכר את עצמו כדי לא למות מרעב , או במקרה שגנב אינו יכול לשלם את הפיצויים הקבועים בהלכה למי שגנב ממנו, ונמכר כעבד על ידי בית הדין על מנת לשלם את חובו. העבדות משמשת רשת בטחון אחרון מפני התרסקות כלכלית מוחלטת, אבל אינה בשום פנים מצב רצוי. אגדתנו מדגישה את הנחת היסוד של התורה שעבדות לאדם אינה עולה בקנה אחד עם עבדות לה': "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" ולא עבדים לעבדים.
• אבל קיים סוג עבדות אחרת. ברגע שאדון קונה את העבד, הוא מקבל על עצמו שורה של חובות כלפיו (לדאוג לו לאוכל, ללינה – והכול בתנאים שווים לתנאים שלו עצמו!), וגם איסורים רבים (לא לתת לו עבודות משפילות, או לפגוע בו פיזית). מכאן אמרו: "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ א). רעיון זה משתקף גם באמירה הידועה "מרבה נכסים מרבה דאגה" (אבות ב). במובן זה, כולנו עבדים של הזמן, הקריירה, הנורמות החברתיות, ההרגלים והיצרים שלנו. ובל נשכח את מעמדנו כלפי המכשירים הטכנולוגים שבחיינו: טלפון, מחשב, ועוד.
• על ידי קיום התורה והמצוות יכול האדם להשתחרר מחבלי העולם ולהגיע למדרגה הנעלה של בן חורין. וכפי שלומדת המשנה במסכת אבות על הפסוק המתאר את לוחות הברית הראשוניים: "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" אל תקרא חָרוּת אלא חירוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה." במילים אחרות, החופש האמיתי היא האפשרות של הבחירה בין טוב ורע, בין מותר ואסור, ואת יכולת זו קונים בלימוד תורה וקיום המצוות.
