בסוד הלשון - וירא את כל האמת (יוסף בלו)
השבוע נקרא את פרשת וירא, אותיות וי א[ו]ר, מה שמרמז על שני צדדים הן בחיים בעולם העשייה והן בפרשה המתפרשת לפנינו: מצד אחד סבל וייסורים ומצד שני תענוג והנאה הנמשכים מהשפע ומהאור הטוב והמיטיב של הבורא יתברך ויתעלה. בפרשה אברהם אבינו התמודד עם הניסיון האחרון והעשירי והוא עקידת בנו יצחק. הניסיון העשירי הוא נסיון ה-י' היוצא בגימטריא אגו, מה שמרמז על אברהם שניגש לשחוט באמצעות המאכלת ולהבעיר את יצחק במו ידיו עולה תמימה לה', ולמעשה לבטל את האגו שהוא הישות הגשמית הגופנית של יצחק. אך יגעתי ומצאתי כי על פי הרמז, אגו אותיות א (מלשון אלופו של עולם) גו (מתרגום בארמית בתוך). מה שמלמד כי הישות של האני היא הנשמה הפנימית השוכנת בתוך הגוף החומרי, והנשמה היא נצחית.
ומאחר שאברהם עמד בניסיון, ה' האיר לאברהם וברך אותו: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו" (וירא כב, יז). התיבה כוכב כולל את האותיות: כו ו -כב: כו עולה בגימטריא הויה הוא שם ה', ו - כב הן סך כל אותיות הקודש ולמעשה הן כל הרצונות המצומצמים המתגלים לנו בעולם מלשון העלם והמסתיר את הרצון האין סופי של ה', ללמדנו את תכונת האהבה שאינה תלויה בדבר. לכן כוכב מרמז על מהות הברכה השלמה בכל שלמות, כי היא מורה על כל הרצונות שרצה ה' להשפיע על אברהם אבינו. כותב רבי נחמן מברסלב: "וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ נֻסְחָא מְיֻחֶדֶת וְיֵשׁ לוֹ שַׁעַר מְיֻחָד לִכָּנֵס דֶּרֶךְ שָׁם תְּפִילָּתוֹ וְכָל שֵׁבֶט מְעוֹרֵר בִּתְפִילָּתוֹ כּחַ מַזָּלוֹ שֶׁבִּשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת וְהַמַּזָּל מֵאִיר לְמַטָּה וּמְגַדֵּל הַצֶּמַח וּשְׁאָר דְּבָרָיו הַצְּרִיכִים אֵלָיו וְזֶה פֵּרוּשׁ: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" 'וְקָם' זֶה בְּחִינַת עֲמִידָה, בְּחִינַת תְּפִילָּה כְּשֶׁשֵּׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר כּוֹכָב וְהַכּוֹכָב הוּא דּוֹרֵךְ וּמַכֶּה הַדְּבָרִים שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַלְאָךְ מִלְמַעְלָה, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל!'" (לקוטי מוהר"ן חלק א תורה ט)
הפרשה הקודמת פרשת לך לך מסתיימת במצוות המילה, שאותה השלים אברהם. ומיד לאחריה פותחת פרשת וירא, בגילוי השכינה אל אברהם: "וירא אליו ה'" (וירא א, א) מפרש רש"י: "וירא אליו - לבקר את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל לשלומו". גילוי השכינה מלמד על שינוי מהותי שעבר אברהם לאחר תיקון הברית מלהיות ערל ואטום להיות מתוקן וקדוש, לכן עלינו ללמוד עד כמה חשובה מצוות המילה אשר ציווה לראשונה ה' את אברהם המחייבת את כל עם ישראל ואין לוותר עליה.
ואברהם "הוא יושב פתח האוהל" (וירא יח, א) ופירש רש"י: "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו". על פי הפשט מידת אברהם אבינו הוא של חסד והכנסת אורחים נעלה. ומוסיף רבי יחזקאל מקוזמיר "לראות אם יש עובר ושב", היינו לראות אם יש אדם שעבר עבירה חלילה ורוצה לשוב בתשובה ואינו מוצא הפתח של תשובה, "ויכניסם בביתו". כלומר על הנברא לחשב חשבון ומחשבות לשוב אל ה' בתשובה אם עבר עבירה מתוך בעירת לבו בתאווה. וכמו כן להשתדל לא לתת לעבר לנהל את ההווה ואת השאיפות לעתיד להתקרב אל ה' ולהתחבר אליו, לא משנה כמה סבל חווה כתוצאה מן העבירה שעבר, כמו של מידת הגאוה, שהיא שורש לכל המדות הרעות. ואברהם אבינו חישב מחשבות מתוך ערבות הדדית, כמו בחינת הערבות, אשר אוגדים אותן להיות אגודה אחת עם כל ארבעת המינים בחג הסוכות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. לכן, יש להימנע מן הבערות והטיפשות של אלה המבקשים להוציא מן הכלל את העבריינים התועים. אך דווקא, יש להדליק ניצוץ ולהבעיר את כולנו באש של אחדות ואהבת חינם, כמו אברהם אבינו אשר ראה ביצחק מתנת חינם שקיבל מאת ה'.
אברהם ניגש לשחוט את יצחק באמצעות המאכלת אותיות מכת האל וגם כל האמת וגם כלת האם ומה היתה האמת? כותב האר"י: "וזהו יצח"ק: ק"ץ ח"י כי בכאן היה קץ, והיה אפשר למות, אלא שעם המיתוק היה חי ולא מת... כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, שהם הגבורות, כי עד עכשיו היית אוהבי, שהם סוד החסדים, ועתה ירא אלהים נתערבת בגבורות" (ליקוטים וירא). כלומר, תכלית הניסיון העשירי הוא שאברהם ישתלם גם במידת היראה כי יש לאחוז בעבודת ה' הן באהבה והן ביראה. וממש לפני שאברהם הכה את יצחק במכה, אז כלת האם כלומר, אז פרחה נשמתה של שרה אימנו דבר המצוין בפרשה הבאה חיי שרה. אונקלוס מתרגם את "הַמַּאֲכֶלֶת" בתיבה "סַכִּינָא" גימטריא סכה – גאולה - א"י וגם הצרוף נכס א"י – ראשי תיבות ארץ ישראל. אלו מלמדים על כל האמת. כלומר, בזכות עזות קדושה של אברהם שלמרות הסכנה מלאבד את בנו, נכנע לה' אזי זכה דווקא בנו יצחק לרשת אותו בנכס: את ארץ ישראל, ככתוב: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (וירא כא, יב).
האמת היא שיש ללמוד מאברהם שאמר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (וירא יח, כז). כלומר יש להשתדל ולהשיג מידה של ענוה. כי גאולה זה אותיות ל[מד] גאוה. אז בע"ה שנזכה ללמוד לתקן את הגאוה ולקנות בעצמנו ובמעשינו את מידת הענוה ולהתאחד כולנו בתכלית זו, כי כל עם ישראל ערבים זה לזה, אמן כן יהי רצון.
